האופנה ככלי תקשורתי, מושפעת משיטות של יצור המוני ומכלכלת הגלובליזציה, באמצעותה ניתן לממש פעולה ישירה בתחום נחלת הכלל, בזמן של זריחה אחת (משך הזמן שנדרש לביצוע הזמנה הנשלחת לסין, הנובע מהפרשי השעות.)

פיתוח מדעי של טקסטילים תבוניים מהווה ההזדמנות להפוך את הלבוש/אופנה ללחם חוקם של רוב צרכני התרבות החומרית והמושגית בעולם, להעביר את השליטה בהם לציבור הרחב ולהניע באמצעותו מהפכה חברתית ותרבותית.

עתידני הלבוש חוזים בין השאר שאת ריטואל העמידה מול הראי תחליף התזת ספריי על הגוף עד להיווצרות כיסוי מעוצב במידה הנכונה. בעקבות חזון זה נבחנות שתי דילמות מרכזיות:
- הפער שבין החזון הטכנולוגי של אריגים דוחי לכלוך, בעלי זיכרון ומסרסי טמפרטורה, לבין האכסיומות המרכזיות של תרבות הצריכה.
- ההשפעה של עודף בינה באריגים חכמים על משוואת הלבוש האנושית.

בחינה ערכית של מרחבי המודעות וההמשגה החדשים שרוקם הטקסטיל התבוני, מצריכה מחקר מתקדם המבוסס על תיאוריות של תכנון בר קיימא, המצדדות בבחינה ב"מעלה הזרם" ומבקשות למדוד ולבדוק את השפעת הטקסטיל התבוני על הסביבה ועל המשתמשים בה.

האם יאבדו המשתמשים את הצורך להתלבש מחדש? או יחזיקו בתפישות מחודשות לגבי גבולות היכולת האנושית?
מחקרי מחזק את הטענה שניתן לחולל שינויים תרבותים וחברתים באמצעות בינה מלאכותית הוא חוקר את מסען אל הלא נודע של חולצות סולריות המרעננות את גזרתן ושל גידולי שרוולים עונתיים, ומבקש לברר את אפשרות הפיכתם לנחלת הכלל ואת בחינת מחיר הנגישות שלהם.