הכלי נקרא "כי האדם הוא העיר" מתוך הבנה בסיסית כי תכנון המגיע מתוך חוויה והתנסות אישית בתהליך Bottom-Up מייצר מרחב עירוני מגוון ואולי גם אנושי יותר, כלומר, מתאים לאנשים המשתמשים וגרים בעיר.
במרבית המקרים, תהליך התכנון מתבסס בעיקר על הידע והניסיון המקצועי של צוות התכנון ועל כלי התכנון שאליהם הורגלו. 
רעיון שיתוף הציבור בתכנון הפך למקובל, אך מעטים הם תהליכי התכנון בהם מתקיים שיתוף כןועמוק המייצרים הבנה של עירוניות בקרב הציבור, ומעטים עוד יותר תהליכי השיתוף בהם הציבור מוזמן לקחת חלק בבניית התכנית במקום בביקורת והתנגדות. כלי זה מאפשר למתכננים לחשוב מנקודת המבט של המשתמש במרחב הציבורי, לאנשים ולקהילות להשתתף בתכנון, ״להתערב״ במרחב קיים תוך כדי בניית מסלולי הליכה ותוכן עירוני, ובמקביל חוויה "משחקית" יצירתית המייצרת שיח ושיתוף פעולה.
במשחק – כל משתתף בוחר דמות אותה הוא מייצג (נער/ה, איש/ה מבוגרים, ילדים, סוחר, נהג אוטובוס, רוכב אופניים, דייר, תייר, הורה, וכד׳).לכל שחקן ניתן סט של אייקונים, שכל אחד מהם מייצג אלמנט עירוני בגודל, שימוש, ומשמעות שונה בבניית העיר: צמחים, ריהוט רחוב, מבנים, מסלולי אופניים, תחנות תחבורה ציבורית ועוד.
השחקנים ממלאים את המרחב העירוני בצרכים יומיומיים. העבודה נעשית על גבי תצלום אוויר של סביבת חיים ובסביבה אותה הם מכירים. השחקנים מוסיפים על המפה שכבות נוספות לעיר בתור הדמויות אותן הם מייצגים כדי לשכלל, לחדש ולהיטיב את המרחב הציבורי בעיר.
באמצעות המשחק, הרחובות מקבלים משמעות עירונית חדשה, וגם, נוצרים קונפליקטים, פשרות בין השחקנים ותבונה עירונית. את תוצאות המשחק אפשר לתרגם ל״עקרונות מוסכמים״ שינחו תכנון עתידי. את מפות המסלולים שנוצרים אפשר לקרוא, לנתח ולהבין באמצעותם מרכיבים מקומיים חיוניים לבניית מרחב עירוני מיטיב לאנשים.
שם הארגון: מרחב, התנועה לעירוניות בישראל
מציגת הכלי: דר׳ גל גבריאל
מייל: [email protected]
אתר: miu.org.il
