יוזמות - כנס קהילה וקיימות 2024
ריאיון עם איימי צ'סטר, מנהלת Rebuild By Design, ניו יורק.
הקשר בין שיקום פיזי לקהילתי בהתאוששות מאסון
מהשדה לשולחן: חדשנות קהילתית במאבק נגד בזבוז מזון וקידום ביטחון תזונתי
יו"ר המושב: ד"ר זהר ברנט-יצחקי, ראש קבוצת המחקר לקיימות סביבתית וחברתית, המרכז האקדמי רופין
מזון מקומי ככלי ליצירת חוסן
מתן יעקב גולן, יוזם המרכז לקיימות שכונתית וטרנזישן ישראל, רכז סביבתי ביבניאל
איך יוזמת מזון מקומי תומכת בחוסן המקומי? טוב. היא מיצרת מזון. מזון זה חוסן. אם אתם מאמינים שהספקת המזון האיכותי והנגיש היא לא ברורה מאליה.
אבל לא רק בגלל המזון. גם בגלל החזון, שמחבר. בגלל האימון שבעשיית דברים יחד (כמו בכל יוזמה שצומחת מלמטה בתוך קהילה). וגם בגלל שהיא תומכת בכלכלה המקומית, במודעות לאתגרים סביבתיים, חברתיים וכלכליים, בשיחקת האדמה ומגוון מינים ובעצמאות המחשבתית. אז מזון מקומי וחוסן מקומי. מה השאלה?
'דיזיפרידג'' - מקרר קהילתי בצפון דיזנגוף
בר טל, אגרונום ויזם סביבתי
דיזיפרידג' הוא מקרר קהילתי המוצב בצפון רחוב דיזנגוף בתל אביב. המקרר אסף סביבו קהילה של כ-50 מתנדבותים המצילות מדי חודש כ-4 טונות של מזון הנאספים מעסקים בשכונה.
האנשים והנשים המשתמשים בשירותי המקרר מביאים מצרכים ככל יכולתם ולוקחים לפי צרכם. בכך הקהילה מסייעת לצמצם בזבוז מזון. יחודו של המקרר, המוצב בשטח עירוני ומוגדר כפיילוט על ידי עיריית תל אביב-יפו הוא בשותפות עם העירייה ובחסותה. ככל הידוע לנו שיתוף פעולה כזה זה הוא תקדים ראשון בארץ. אנו טיפה בים – כשליש מן המזון המיוצר בעולם מושלך לפח, אך אנו שואפות לעורר מודעות לבזבוז מזון ולשמש השראה ומודל להקמת מקררים קהילתיים בכל שכונה בעיר.
הצלת מזון בשוק פתח תקווה - מערכת קשרים חיים
שרית זיק חייט ושמואל אברמוב, מתנדבים במיזם
הצלת המזון בשוק פתח תקווה החלה לפני כ-4 שנים בתקופת הקורונה על ידי חבורת צעירים תושבי העיר.
מידי שישי עוברים מתנדבים רגע לפני סגירת השוק ואוספים תרומת פירות וירקות שמחולקת לקהל הלקוחות שמגיע לקבל אותה. הפעילות מתרחשת בבאסטה 43 ששייכת לאגף הצעירים בעיריית פתח תקווה. כיום, מתקיימת מוביליות גבוהה בין הקבוצות ומרבית המתנדבים הם גם לקוחות.
הצלת מזון איזורית ובטחון תזונתי
מור זרביב, מנהלת תכנית 'בתיאבון' למדיניות מזון עירונית, הרשות לאיכות סביבה וקיימות, עיריית תל אביב-יפו
תכנית בתיאבון של הרשות לאיכות סביבה וקיימות בעיריית תל אביב-יפו, פועלת לקידום תזונה בריאה ומקיימת ובטחון תזונתי במגוון ערוצי פעולה.
בשנת 2015 הצטרפה עיריית תל אביב-יפו לערים המובילות בעולם המקדמות תזונה בריאה ומקיימת, וחתומה מאז על "אמנת מילאנו למזון בעיר". תכנית בתיאבון פועלת על פי עקרונות האמנה: אבטחת רווחה וביטחון תזונתי, חינוך לקיימות, נגישות למזון בריא ומקיים, צריכת מזון מקומי והפחתת בזבוז מזון.
במסגרת הפעולות לקידום צמצום בזבוז מזון, יחד עם ארגון לתת ובשיתוף האגף לשירותים חברתיים בעירייה, אנחנו מפעילים ניידת הצלת מזון האוספת מוצרים המיועדים להשמדה אך ניתנים להצלה מרשתות השיווק. המוצרים מועברים ל5 עמותות הפועלות בעיר המחלקות אותם לאוכלוסיות מוחלשות. באמצעות מיזם זה אנו מצמצמים בזבוז מזון בעיר ומקדמים ביטחון תזונתי.
עיריית ת"א הינה העירייה הראשונה בארץ לחבור לארגון לתת למיזם אזורי גיאוגרפי, המציל מזון מרחבי העיר ומחלק אותו למשפחות נתמכות הזקוקות לו בעיר. המיזם המשותף החל בחודש נובמבר 23, ב 9 חודשים נאספו מעל 200 טון מזון בשווי 3.8 מליון ₪ המסייע ל כ 3500 משפחות.
שיתוף כלים וידע על בריאות הקרקע בין חקלאים כדרך ליצירת חוסן קהילתי ותזונתי
שי ערב לוי, מנהל המעבדה השיתופית לבריאות הקרקע במשקיעים באדמה, כסף איטי בישראל ועו"ד מאיה דומן שפיטלניק, מנהלת המחלקה לקידום מדיניות וסיוע משפטי, משקיעים באדמה
המעבדה השיתופית לבריאות הקרקע של עמותת משקיעים באדמה, כסף איטי בישראל הוקמה במטרה לשפר את מערכת היחסים
בין החקלאות בישראל לקרקע באמצעות הנגשת כלים והדרכות לחקלאים, באמצעות עידוד שיח בין חקלאים על בריאות הקרקע והחלפת ידע ומידע מקומי ובאמצעות קיום פעילות חינוכית-מחקרית בנושא. לפעילות היוזמה שותפים 'המאדמה', 'יק"א בישראל', 'אדמה חיה', 'כפר הנוער ויצו נהלל', 'חווה חקלאית נהלל' והמועצה האזורית עמק-יזרעאל. במסגרת הפנל נרחיב על הפעילות הזו של המעבדה וגם נתייחס לפוטנציאל הגלום של שיתוף הידע של המעבדה לחקלאים ושיתוף הידע המקומי בין החקלאים לבין עצמם כדרך ליצירת חוסן קהילתי ותזונתי באמצעות דוגמאות מהעולם.
קיימות ושותפויות מקומיות בין ערבים ויהודים
יו"ר המושב: פרופ' אפרת בן-זאב, אנתרופולוגית, חברת סגל במחלקה למדעי ההתנהגות, המרכז האקדמי רופין
Bees For Peace מיזם תעסוקת נשים ירוקה
יוסי אוד, איש חינוך, יזם בתחומי סביבה וחברה
הנושא Bees For Peas עוסק בהצלת אוכלוסיית הדבורים בעולם דרך טיפוח מרקם החיים המשותפים ובניית גשרים בין אנשים וקהילות, בין עמים ודתות, בן אנשים שונים שלא היו נפגשים לפעמים חוששים ועוינים זה את זה.
לקהילות החיות באזורי קונפליקט ולפעמים ממצב סוציואקונומי מורכב. המיזם יוצר מרקם חיים בין דתי משותף ומעצים תוך פרק זמן קצר יחסית את החוסן המשפחתי-התזונתי-הכלכלי-חברתי של המשפחות תוך בניית מעמד האישה במשפחה ובקהילה.
איך זה כל כך עובד? מה האישה והמשפחה משיגים? יוזמות מקומיות משותפות ברחבי הארץ של נשים מוסלמיות, יהודיות ונוצריות מאותרות ומתאגדות יחדיו לתהליך הכשרה ויצירה של מגוון שותפויות ארוכות טווח.
אנו יוצרים קבוצות הכשרה משותפות לנשים אלו בהם אם המשפחה לומדת קורס בסיסי לגידול דבורים בדרך הטבע ובגישה הביודינאמית. האם לומדת על הטבע ועל העולם, על מערכות היחסים בטבע וכמובן איך לגדל דבורים ומתחילה לגדל את הדבורים אצלה בבית. כל משפחה מקבלת כוורת או שתיים עם נחילי דבורים בתום קורס ההכשרה והנשים כולן מתאגדות לקבוצת שיתוף של ידע ויזמות דבורים משותפת. תהליכי השינוי וההתפתחות:
1. גיבורת המשפחה – האישה שמגדלת ועוסקת בחיות העוקצות (בדבורים) שכולם מפחדים מהם הופכת להיות סוג גיבורה במשפחה ובחברה- היא לא מפחדת.
2. כלכלית – האישה מפיקה ומוכרת את הדבש ותורמת לכלכת המשפחה. בהמשך מייצרת ומוכרת מוצרים מהכוורת- נרות מעוצבים מדונג, סבונים, מוצרי קוסמטיקה, משחות וכו'
3. ביטחון תזונתי – למשפחה יש הספקת דבש זמינה ובחינם. הדבש הוא סופר-פוד שעוזר לביטחון התזונתי של המשפחה ולבריאותה.
4. חלק מקהילה אקולוגית עולמית – כחלק מתכנית הלימוד הנשים לומדות את דרכי ההתנהלות של הטבע ואת הדרך לגדל את הדבורים בדרך שעוזרת לעולם. עולמה של האישה מתרחב, היא הופכת להיות חלק מקהילה עולמית שדואגת לשלמות העולם היא שותפה למאמץ עולמי. הדימוי העצמי שלה גדל והמעמד שלה גם מתחזק בקהילה ובסביבה כי היא דואגת פתאום לשלום העולם ולדבורים שלא ייעלמו לנו מהחיים.
5. סולידריות ולכידות נשית ומקצועית- אנו עוזרים לנשים להתאגד לקואפרטיב נשים שיוצר אין ספור מיזמים משותפים, גגות ירוקים, סדנאות אקולוגיות, חקלאות ביתית ומרחיב את עיסוק האישה הרבה מעבר לבית ולמשפחה.
6. הרחבת המרחב הסביבתי של הבית והביטחון התזונתי-כחלק מהצורך של הדבורים לפרחים מתחילות הנשים בהדרכה שלנו לגדל בבית/על הגג ירקות, צמחי תבלין וכד' ובכך מוסיפים לביטחון התזונתי של המשפחה ולאיכות החיים שלהם.
6. תיירות אקולוגית- נשים הרוצות מצטרפות למיזם ה- EcoTur . לקבל תיירים ואורחים אצלם בבית, להראות וללמד אותם על הדבורים, לתת להם תה עם דבש, עוגה ועוגיות דבש בתשלום כמובן, למכור נרות דונג שעשו בעצמן ועוד. כל בית הופך למיני מרכז מבקרים. המיזם יפתח את הבתים ואת הלבבות ויחבר חיבור של אנשים מכל הזרמים והכוונים. מהארץ ומחו'ל. המיזם ישווק על ידי משרד התיירות וגורמי תיירות בארץ ובחו"ל
7. צוות נשים מובילות בכל יוזמה הופכות להיות מדריכות בעצמן. זה מספק להן פרנסה והן הופכות להיות מובילות כלכליות, חברתיות, סביבתיות וקהילתיות. ההשפעה של התהליכים האלה נראית בכל העיר.
ישב פה מודל מצליח שיוצר מעמד חדש לנשים – מנהיגות נשית מודל לחיקוי ובונה גשרים בין אנשים-קהילות-עמים ודתות דרך הדבורים שיכול להוות השראה בכל מקום בעולם שבו צריך לחזק את המרקם החברת, מקומות שבהם יש קהילות במצבי מצוקה, קונפליקט ובמצבי מאבק.
היזם- יוסי אוד- מומחה בתחום איש חינוך, יזם טבע, סביבה וחברה כבר למעלה מ 40 שנים. מייסד ומנהל עשרות מיזמים סביבתיים וחינוכיים בארץ ובחו"ל. מלמד ומרצה בישראל ובכנסים בין-לאומיים בחו"ל. המיזם צבר כבר ניסיון רב ב-15 השנים האחרונות ובין השאר ב- בצפון עם נשים מהרשות הפלסטינאית ויהודיות מהעמקים. בגליל המערבי – נשות הדבש של הגליל בשיתוף המועצה האזורית מעלה יוסף עם נשים מהישובים עראב אל-ערמשה, שיח'דנון, כליל ואדמית. בנגב עם נשות שגב שלום ירוחם, נבטים, ועוד… באזור גדרה עם קהילת חברים בטבע, יוצאי אתיפיה במדבר יהודה עם נשות שבט הג'הלין במזרח ירושלים – נשות הדבש של מזרח ירושלים סינסילה. בגליל באגן ניקוז נחל ציפורי עם נשות זרזיר, כעביה, טבאש, נהלל, הרדוף, ציפורי, סאעווד, חמרה ועוד. באלפי בתים ברחבי הארץ.
'הגג السطح': גג ירוק אקולוגי בקמפוס הר הצופים במסגרת קורס אקדמי וחממה מחקרית
מלאק אבו נגמה ואסתר קרמר, סטודנטיות לעבודה סוציאלית קהילתית באוני' העברית
פרויקט ״הגג – السطح״ בקמפוס הר הצופים של האוניברסיטה העברית נפתח בתקופה שבה לא מצאנו מילים. הוא התחיל כקורס אקדמי
בהנחיית ד"ר דיאגו רוטמן, ד"ר מיכל ברייאר וד"ר נגה קידר בחוג ללימודי התאטרון בו השתתפו 45 סטודנטיות.ים יהודיות ופלסטיניות, והמשיך כחממה מחקרית עם 10 סטודנטיות. הגג – السطح שימש כתשובה אפשרית, בחודשים הראשונים לאחר השביעי באוקטובר, לשאלה מה אפשר בכל-זאת לעשות יחד, ישראליות ופלסטיניות אל מול הזוועות והמציאות המתוחה בקמפוס.
ביחד למדנו כלים תיאורטים מעולמות של קיימות, פלייסמקינג (placemaking), לימודי פרפורמנס ואקטיביזם אורבני. לצד הלמידה, תיכננו, שתלנו, בנינו, עיצבנו, חקרנו, הפקנו אירועים וגם פודקאסט שמתאר את סיפור המרחב שסביב. ההתמסרות לבנייה משותפת של מרחב ירוק ומכיל הייתה אקט יצירתי, פוליטי, חברתי, פרפורמטיבי – כל אלה מבלי להתיימר לכסות על הכאב ועל הכאוס ששולט בתקופה. על הגג – السطح יספרו אסתר קרמר ומלאק אבו נג'ימה, סטודנטיות מובילות בקורס ובחממת המחקר.
נפגשים ביער עירון: סקר עצי מורשת קהילתי כתהליך ריפוי אישי ומפגש בין מגזרי
יהל פורת, אדריכל נוף, אקולוג ואקותרפיסט
מאתר פסולת פיראטי למרחב קהילתי: שת"פ בין תושבי חורה לתושבי מיתר, שיקום נחל חברון
אורנית גינת, רכזת קליטת קהל, אזור הר הנגב והערבה, קק"ל
תמונות נבחרות מהכנס | צילום: דוד פוזאלו
איך מרכזי החוסן עונים במהירות למשברים מגוונים?
יו"ר המושב: סונודס סלאח, רכזת חוסן אקלימי, מרכז השל לקיימות
דרכי התמודדות עם אירוע טראומתי קולקטיבי - מרכז חוסן אשכול
יהונתן שושן, פרויקטור, מרכז חוסן אשכול
מרכז חוסן אשכול, הינו הגוף האמון על חיזוק החוסן וסיוע לתושבים כתוצאה מאירועים מהמצב הביטחוני.
מרכז החוסן הוקם בשנת 2009, כיוזמה משותפת של משרד הבריאות, משרד הרווחה, מועצה אזורית אשכול והקואליציה הישראלית לטראומה. מרכז החוסן פועל בשלושה מישורים + מתן טיפול נפשי, חיזוק החוסן ברמת הפרט, המשפחה והקהילה, וחיזוק המוכנות לחירום בהיבטים הפסיכוסוציאלים. מרכז החוסן שכלל 5 עובדים בשכר וצוות של 24 מטפלים, גדל כתוצאה מאירועי ה7.10 לצוות של 25 עובדים וכ320 מטפלים. ומעניק טיפול נפשי לכ-3000 מתושבי מועצה אזורית אשכול שכוללים 32 יישובים שפונו כולם, 16 מתוכן נחדרו במהלך ה7.10, 254 מתושבי המועצה נרצחו, ו 129 מתושבי המועצה נחטפו. מעבר לטיפול הנפשי מרכז החוסן בשותפות עם גורמים נוספים ברשות מפעיל מספר פרויקטים כמו, תיעוד הסיפור של תושבי ועובדי אשכול באמצעים אומנותיים כמו שירה, כתיבה, צילום, ריקוד ועוד. מפעיל קבוצות לעיבוד הטראומה באמצעים שונים כמו מיינדפולנס, יוגה ועוד. עושה פרויקטים לאוכלוסייות ייעודיות כמו כיתות הכוננות, צוותי החירום היישובים אגפי המועצה הנהגות היישובים ועוד. מרכז החוסן הקים ומפעיל שלוחות בכל אחד ממקומות הפינוי, ים המלח, אילת, רמת נגב, חצרים, עומר וכדומה.
כיתות כוננות להתמודדות רגשית ראשונית במצבי משבר
פרופ׳ יוסי לוי בלז, ראש המרכז לחוסן, קהילה ומנהיגות, המרכז האקדמי רופין
כפי שיכולנו להיווכח כולנו בשנה האחרונה, בעת משבר ואירועים טראומטיים, הגורמים הממונים לרוב אינם זמינים והקהילה זקוקה למענה ראשוני מתוך עצמה.
כך בכל הנוגע לצד הביטחוני, וכך, גם בצד הרגשי. הקמת כיתות כוננות רגשיות – מנהיגי חוסן מתוך הקהילה שידעו להעניק מענה ראשוני בדמות התערבות ראשונית (ולעיתים מצילת חיים) בכל הקשור לטראומה, משבר, אובדן ואובדנות – הינם הכרחיים. המרכז לחוסן, קהילה ומנהיגות שהוקם במרכז האקדמי רופין שם את נושא זה במרכז החזון שלו – בנייה והכשרה של מנהיגי חוסן – אנשים מתוך קהילות (קיבוצים, מושבים, שכונות, קהילות, בתי ספר וכו׳) אשר ידעו להוביל את תהליכי החוסן וההתמודדות בעת משבר, להעניק מענה ראשוני ולייצב את המהלכים הרגשיים הנדרשים בשעות קשות. תהליך יצירת מנהיגי חוסן אינו חד פעמי – הוא דורש הכשרה מקיפה ובעיקר ליווי ובנייה של רשת מנהיגים קהילתית שתוכל להעמיק, ללמוד מן הניסיון ולשתף פעולה למען הכלל. לכך היבטים חיוביים רבים בכל הקשור להסתגלות, תחושת ביטחון אישי וחוסן קהילתי. במסגרת ההרצאה נציג את הצורך, את הדרכים להתמודד עימו ואת התהליכים הנבנים כעת במרכז לחוסן,קהילה ומנהיגות בכדי לייסד שדרת מנהיגי חוסן בקהילות השונות בעמק חפר והסביבה.
פרויקטים קהילתיים לפיתוח חוסן מקומי בפריפריה
יו"ר המושב: פרופ' סיגל תפארת, המחלקה למנהל עסקים, המרכז האקדמי רופין
מישור הגפן - חיזוק ועידוד החוסן האישי והקהילתי באופקים
יהלומה זכות, מנכ"לית עמותת חוסן קהילתי אופקים בהתנדבות
יוזמת "מישור הגפן", שהובלה על ידי עמותת "חוסן קהילתי אופקים" ויהלומה זכות, זוכת אות הנשיא להתנדבות לשנת 2024, היא מודל חדשני לבניית חוסן קהילתי בעת משבר ומעבר לו.
בעקבות אירועי מלחמת חרבות ברזל, היוזמה הפעילה שמונה מיזמים מרכזיים שכללו ביקורי בית ומיפוי צרכים, הקמת מרכז סיוע נפשי, חלוקת מזון, סיוע משפטי, פעילויות הפגה, אימוץ יחידות צבאיות, שיפוץ בתים שניזוקו, ומיפוי צרכים קהילתי מקיף.
באמצעות שיתוף פעולה עם מתנדבים מכל הארץ, אקדמיה, וארגונים שונים, היוזמה יצרה מודל הוליסטי המשלב מענה מיידי לצרכים דחופים עם פיתוח אסטרטגיות ארוכות טווח. התוצאה היא קהילה חזקה יותר, מאוחדת ומסוגלת להתמודד עם אתגרים, המדגישה את חשיבות ההתנדבות, החמלה והסולידריות בחברה הישראלית, ומספקת תובנות חשובות לבניית קהילות חסונות ועמידות ברחבי הארץ.
נשים בדואיות יוצרות חוסן בכפרים הבלתי מוכרים
אמאל אבו אלקום, מנכ"לית עמותת נשים בדואיות למען עצמן
'גינה לי חביבה' עם ותיקי עמק הירדן
זהר יחיאלי זאבי, מנהלת מחלקת בריאות וקידום בריאות, אגף קהילה ושירותים חברתיים
'אקלים חברתי' - כיצד להתמודד עם משבר האקלים בלי להשאיר אף אחת ואחד מאחור
עופר שכנר, חוקר, קרן ברל כצנלסון
שינוי אקלים, וביניהם התגברות אירועי קיצון כגון גלי חום וגשמי זעף, כבר ניכרים בעולם כולו ובפרט בישראל.
כדי לצמצם את ההשלכות השליליות של תהליכים אלו, לאפשר לתושבי ישראל שגרת חיים וביטחון, ולמדינת ישראל לשמור על חוסן ושגשוג גם באקלים המשתנה, יש צורך בהערכות והסתגלות (אדפטציה). מחקר זה מנתח את תמונת המצב בתחום בדגש על אי-שוויון וצדק אקלימי ומציג מיפוי של ההבדלים בסיכוני האקלים הנשקפים לרשויות מקומיות שונות, כתוצאה משילוב בין סכנה מוגברת באזורים מסוימים לבין פגיעות רבה יותר של יישובים כאלו ואחרים. מתוך הכרה באופן הלא שוויוני שבו מתחלקות השפעות משבר האקלים, המחקר כולל שורת הצעות לצעדי מדיניות ברמה הלאומית והמקומית. ההמלצות הללו נועדו לוודא שרשת הביטחון שישראל פורסת מול סיכוני האקלים תכסה גם את האוכלוסיות הפגיעות יותר, תותאם לצרכיהן, ותהיה צפופה מספיק כדי ששום אוכלוסייה לא תישאר בלי מענה.
'הכח להשתנות' - יכולת תגובה מהירה למצב קיצון כמרכיב תשתית בחוסן
יו"ר המושב: רן רביב, מנהל תחום קיימות מקומית מרכז השל
ארבע מזוודות והודעת ווצאפ אחת: התארגנות אזרחית למצוקה באילת
ליאת גרבובסקי, אזרחית יוזמת ומי שניהלה את מרכז הסיוע בטרמינל אילת
יוזמת 'מרכז הסיוע טרמינל אילת' הוקמה ונוהלה על ידי ליאת גרבובסקי, אזרחית, תושבת אילת ואמא צעירה לשתי בנות, עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל, יחד עם לא מעט מתנדבים מקומיים שאותם לא הכירה קודם.
מטרת היוזמה הייתה להחזיר את תחושת הביטחון והאנושיות ולספק מענה לצרכים בסיסיים מידיים של עשרות אלפי אזרחים שנחטפו או הוצאו בבהלה מבתיהם ב-8 באוקטובר אל העיר אילת. ללא היסוסים, המיזם המריא והפך לאבן שואבת עבור אנשים במגוון גילאים – מתנדבים מופלאים ומסורים, שהוכיחו את כוחה של הקהילה ושל האזרחים. הם הגיבו לקריאה ופעלו ברגישות ובמסירות בשעת רצון זו, ואפשרו למיזם לממש את מהותו ולהתפתח במקצועיות מרשימה, באופן יומיומי, לאורך חודשיים מלאים. 'מרכז הסיוע טרמינל אילת' סיפק מענה ישיר וללא תיווך לאזרחים המפונים, בתחומים הבאים: מוצרי הגיינה וטואלטיקה, מוצרי מזון וציוד לתינוקות, ביגוד והנעלה, ציוד למחנאות ולינת שטח, כלי בית, מזון יבש, משחקים וציוד ליצירה, ליקוט ושינוע מארזים בסתר למשפחות בבתי מלון ועוד. המיזם אינו רק פרויקט סיוע, אלא סמל לשיתוף פעולה וערבות הדדית, שבו כל פרט ראה כמה יש בכוחו לתרום לשינוי אמיתי.
'כמו עץ שנע ברוח' - אג'יליות בארגון בזמן מלחמה
אורלי גל – אור, מנהלת אזור דרום, הרשת הירוקה
אחרי ה-7 באוקטובר אורלי גל-אור, מנהלת אזור דרום ב"רשת הירוקה" ותושבת עין הבשור בחבל אשכול, מצאה את עצמה מפונה למלון באילת, אבל גם צריכה להמשיך לנהל עובדים ומשימות שהשתנו מרגע לרגע.
למעשה, כל הפעילות השנתית המתוכננת של הרשת הירוקה ברחבי הארץ נעצרה. מנחי הרשת הירוקה לקחו יוזמה והתחילו להתנדב במרכזי הפינוי. הם הביאו תמונה של הצרכים שעולים מהשטח, ומנהלות הרשת בנו מודל עבודה חדש ומותאם למציאות החדשה. בסוף השנה הזו, ומתוך ניתוח בדיעבד, זיקקנו את העקרונות שעזרו לנו להתאים את הרשת הירוקה למצב ולתפקד כארגון: קודם להתחיל לעשות ורק אח"כ להבנות את זה בתכנית הארגונית, פנייה לשותפים ותיקים כמו המשרד להגנת הסביבה ומתן מענה ליוזמות שלהם, זיהוי צרכים בשטח והתאמת מענה מהיר, יצירתיות ושינוי צורת העבודה תוך ניצול של מגוון היכולות בארגון, ההבנה שחוסנו של הארגון נבנה בשגרה: ברשת הירוקה מערכת היחסים בין העובדים מבוססת על הקשבה ועל אמון, וזה מה שאפשר התגייסות מהירה, גמישות ושינוי.
בדרך לחוסן ישראלי עוצרים בסנטר
דן פילץ, מנכ"ל ובעלים שותף, דיזנגוף סנטר
החמ״ל האזרחי של דיזנגוף סנטר, הוא ההתהוות החוסן בחירום שצמח מתוך ניהול מקיים בשגרה.
סיפור מופלא ובלתי נתפס כמעט, על איך קניון בלב העיר תל אביב, שמתבקש לדאוג לעוד 400 עסקים שנמצאים במשבר' מצליח בעת ובעונה אחת להפוך למרכז חוסן מסועף מחלקות, שפועלות כמערכת אחת, כארגון של ממש, מיד ביום השני למלחמה.
לחמ״ל השני בגודלו בתל אביב, עם למעלה מ 2000 מתנדבים, 700 נהגים שמשנעים ציוד לכל רחבי הארץ, עם מאות פניות ביום, אלפי משפחות שמגיעות לסנטר לקבל ציוד, וגם כתף לבכות עליה, ואינספור החיילות והחיילים שבכל יום מקבלים עד לשטח כל מה שהם נזקקים לו.
כולל פרויקטים לשיקום יישובים בעוטף, וסיוע למשפחות החטופים ומשפחת ניצולי הנובה, ומבצע אספקה ושינוע של ביגוד תרמי לגדודים בכל הארץ והרשימה עוד מתארכת.
איך כל זה קרה? הודות לגישה ניהולית שאפשרה במשך שנים אחורה את התהוותן וצמיחתן של אינספור קהילות בסנטר, חיבור לשכונה, ניהול סביבתי נכון, טיפוח העסקים הקטנים והקטנטנים והעובדה שהסנטר משמש כבית למאות ארגונים ועמותות.
בינוי קהילה כמרכיב קריטי בחוסן
יו"ר המושב: רונן פלר, מנהל אגף איכות הסביבה, מועצה אזורית גליל עליון
חוסן קהילתי בזמני חירום: תפקיד אגפי הקהילה ברשויות המקומיות
ראם שמואלביץ', מוביל קהילת מנהלי אגפי קהילה בישראל, קרן שח"ף ורינת גבאי, מנהלת אגף קהילה, עיריית בת ים
אגפי קהילה ברשויות המקומיות בעשור האחרון כ-30 רשויות החליטו להקים אגפי קהילה שתפקידם המהותי הוא לא רק לתת שירות, אלא לעצב את המרקם הקהילתי ביישוב.
הם פועלים להידוק הקשרים בין התושבים, לטיפוח תחושת השייכות והמעורבות בקהילה, ולחיזוק החוסן הקהילתי של התושבים. אופני פעולתם מגוונים וכוללים: עידוד מעורבות תושבים, חיבור בין צרכי פרט למענים שהקהילה יכולה לספק, לטפח סביבה תומכת ומלוכדת, תהליכי שיתוף והשתתפות של הציבור, יצירת מנהיגות קהילתית, הקמת קבוצות שותפות, ארגון אירועים קהילתיים, הנגשת משאבים לתושבים ועוד. בעת משבר ובתקופת חירום, חוסנה של קהילה הוא משאב קריטי להתמודדות ולחזרה לשגרה. בכנס נדגים את העשייה הקהילתית שמתקיימת באגפים בעתות חירום ומשבר.
שולחנות החוסן בקיבוצי מ.א. גליל העליון
קובי רוזנברג, מלווה הנהלות קיבוצים, מ.א. גליל עליון
'קהילת אבוקדו' באשדוד כדוגמא לבינוי קהילה מקיימת
ימית הוניקמן פרץ, מנהלת מחלקת קיימות, עיריית אשדוד
תמונות נבחרות מהכנס | צילום: דוד פוזאלו
סדנה: תכנון עירוני כאדפטציה
'מתכננות מהשורש': סדנה משחקית בתכנון רגיש לאקלים (לא למתכננים בלבד)
אדר' נוף טלי וקסלר, מנכ"לית נחלת הכלל, תכנון המרחב הציבורי של כולם יעל אילמר גירון מנהלת, אקלימא קרן שווץ, מנהלת מקצועית, אקלימא שירה זכות, מנהלת תחום מועצות אזוריות, אקלימא
מרכז אקלימא משמש צומת של ידע מקצועי ומידע פרקטי להיערכות הרשויות המקומיות לשינוי אקלים. המרכז פועל לטיפוח קהילות לומדות, להקמת רשתות שיתוף פעולה רב מגזריות, לבניית חוסן אקלימי מקומי ואזורי ולהצגת פתרונות ישימים. המרכז מפתח כלים מקצועיים למדידת ההיערכות לשינוי אקלים ברשויות המקומיות.
קהילה חזקה - טבע בריא: כיצד קהילה וניהול שטחים פתוחים הולכים יד ביד
יו"ר המושב: אסף קרואני, מנהל אגף אקלים וקיימות, קק"ל
'בוסתן חיץ' - פרויקט קהילתי ביער מבשרת ציון
גידי בשן, מנהל אזור ההר, קק"ל
לאחר שרפת ענק סביב מבשרת ושרפת ענק אחרת שנעצרה בבוסתני אתר סטף החלטנו לנסות לקדם קווי חיץ כך שלא יהוו שטח מת מצמחייה, אלא בוסתן פעיל, עמיד לשרפות, אשר ישמש בסיס לפעילות קהילתית.
'נחל קנה מחבר בינינו' - שיתופי פעולה בין ארגונים בעבודה קהילתית
ד"ר מיכל שורק, מנהלת אגף אקולוגיה וסביבה, רשות ניקוז ונחלים ירקון
נחל קנה הוא הצפוני שביובלי הירקון והעיקרי שבהם. מקורו של הנחל הוא בקרבת עקרבה שממזרח לאיתמר, משם הנחל עובר ביער חורשים ומגיע למועצה מקומית ג'לג'וליה, משם למועצה אזורית דרום השרון עובר בהוד השרון ונשפך לירקון.
אורך הנחל הוא כ 11.5 ק"מ. לאורך הנחל , המופע הביולוגי והמורפולוגי מגוון מאוד ומשתנה, כאשר חלקים הנחל הן אכזביים ובחלקים אחרים מוזרמים מי קולחין מטוהרים ומים שפירים. הנחל הוא בית למגוון ביולוגי עשיר של צומח ובעלי חיים. במסגרת פרויקט קהילתי של שיקום הנחל באזור מושב עדנים, נעשה טיפול במינים פולשים וניטעו 160 עצים ארץ ישראלים לאורך הנחל. תנועת הנוער של מועצה אזורית דרום השרון התייצבו למבצע ביחד עם הש"ש של החווה החקלאית ותושבים מיישובי הסביבה לנטיעת העצים והפרחת השממה. שותפים לפרויקט הקהילתי רשות ניקוז ונחלים ירקון, מועצה אזורית דרום השרון, היחידה לאיכות סביבה בשרון, קהילת הנוער, קהילת החקלאים וכקהילת התושבים במועצה.
היער הקהילתי כמרחב של חיבורים
ענת לב-ארי, יוזמת, מנחה ומלווה תהליכי בינוי קהילה במרחבים טבעיים, ותוכניות לחינוך יער
השנה הזדמנה לי הזדמנות יוצאת מן הכלל להעניק ליער הקהילתי בחריש, באופן קוהרנטי, ידע וניסיון ייחודיים הנובעים מחזון מתקדם וחדשני ליערות קהילתיים.
לאור קשר מקצועי מושקע ופורה עם מנהלת ועם רכזת קליטת קהל במרחב מרכז, הנחתי שני קורסים, ובמקרה במקביל: האחד לרפרנטים של יערות קהילתיים, והשני לנאמני היער.
כך התמזל מזלנו להכשיר, בה בעת, הן את הרפרנטית של היער הקהילתי בחריש, והן את נאמני היער בחריש – זו ואלו תחת כנפיה של אותה תפיסה שבאמתחתי, לניהול יערות קהילתיים. זכינו בהתנהלות מרהיבה, מושכלת, יצירתית ותוססת של יער קהילתי.
בהרצאה אנסה לפרוס בפניכם את עיקרי השקפת עולמי מצמרת עצי האורן (:
אתמקד בשני היבטים: ראשון בהם הוא החזון, והשני הוא האסטרטגיה הניהולית. החזון קיבל תפנית על פיה נפח מבקרים ביער, כשלעצמו, איננו מספק תמונה אטרקטיבית דיה. נמצא שההתמקדות ביצירת נפח מבקרים, ביססה תפיסה שירותית של הפקת תכנים ואירועים. גם אם התכנים ענו על צרכי המבקרים, האחרונים נותרו בגדר צרכנים, קבוצת מבקרים שלא התפתחה לקהילה. קבוצת יחידים שנותרה פאסיבית, תלויה לגמרי ולתמיד במימון ובניהול מקיף מבחוץ. תוצאות אלו הובילו להחלפה של התפיסה השירותית בתפיסה של פיתוח ובינוי קהילת יער. זוהי התפיסה המדגישה את ההון החברתי, החיבורים והשותפויות האנושיות, כמשאב מרכזי של היער הקהילתי. מכאן והלאה היער אכן קהילתי.
הדיוק בחזון, תרם למפנה באסטרטגיה הניהולית, בשני סעיפים מרכזיים: בסגנון הניהול ובהבנת אופי המתנדבים החדשים והרלוונטיים להקמה ושימור של יער קהילתי. מעתה סגנון הניהול מכוון לשיקום יחסי אמון בין הממסד לבין התושבים, לחזון משותף ופיתוח מנהיגות אזרחית.
לשם כך נלמד פרופיל המתנדבים הרלוונטיים, המצפים לממש חוזקות, לפלטפורמה של יכולת השפעה, עצמאות והגשמה עצמית. החזון והאסטרטגיה הניהולית, משולבים יחדיו בחריש, ומבטיחים את מעמדו של היער הקהילתי שם, כנכס רב-חשיבות לבנייה ושימור של חוסן קהילתי, סביבתי וחינוכי.
ככה שינינו את תרבות הצריכה בקהילה שלנו
יעלי אטשטיין, יזמת לבריאות סביבתית בקהילה, מרצה ליזמות וקיימות בפקולטה למדעי הים, המרכז האקדמי רופין
'בית מלאכה קהילתי'
ננסי כץ, רכזת המיזם וענת ורודה, ועד מנהל
בית המלאכה ומרכז הקיימות הקהילתי בזיכרון יעקב הינו התארגנות של תושבים בשיתוף פעולה עם מתנ"ס זמארין ומחלקת איכות הסביבה של מועצת זכרון יעקב.
מטרת הפרויקט הינה בניית בית שיהווה מרחב ללמידה ועבודה משותפת, העלאת המודעות לנושאים של סביבה וקהילה וחיזוק החוסן הקהילתי בקרב הקהילה המקומית. בית המלאכה הינו סטודיו לנגרות ומלאכות רכות, מהווה מרחב של ידע ואיגום משאבים שמטרתו הטמעת האג'נדה של צמצום צריכה דרך מחזור, מיחדוש ובנייה בחומרים ממוחזרים. מרכז הקיימות משמש כזירת מפגש להעלאת מודעות למשבר האקלים, לפתרונות מקיימים ולעשייה חברתית סביבתית. הפרויקט מבוסס על צוות מתנדבים מקצועי בתחומים השונים: נגרות, מלאכות רכות, בעלי ידע בנושאי קיימות ובינוי קהילה, שמלווה את התושבים בצורה אישית וקבוצתית בתכנון והוצאה לפועל של המיזמים השונים. הפרויקט נועד להנגיש לקהילה ידע ולקדם שינוי התנהגותי, תוך עידוד מעורבות אזרחית פעילה בהתמודדות עם האתגרים הסביבתיים והחברתיים איתם אנו מתמודדים.
'לובשים את השינוי'
עו"ד מרוות עודה, מנכ"לית ומייסדת עמותת מנדיל
עמותת "מנדיל" נוסדה בשנת 2021 ע"י מרוות עודה וקבוצה של אנשים שוחרי שינוי סביבתי חברתי.
לפי האו"ם, תעשיית האופנה פולטת 1.2 מיליארד טון של גזי חממה בשנה – יותר מתעשיית התעופה והספינות יחדיו. חוקרים מעריכים כי עד 2050, פליטת גזי החממה של תעשיית האופנה תהיה רבע מכלל פליטות גזי החממה בכדור הארץ , ואנו כיום נמצאים בצומת דרכים קריטית להמשך קיומו של כדור הארץ. על כן, קמה עמותת "מנדיל " במטרה להעלות מודעות בקרב החברה הערבית לזיהום האוויר הנוצר בעקבות תעשיית האופנה, לחנך לצריכה נכונה ומאוזנת של בגדים ולהנגיש חלופות לאופנה המהירה. עד היום אין כמעט חלופות נגישות בחברה הערבית לאופנה המהירה, יש מעט מאוד חנויות יד שניה אשר משויכות לרווחה ולכן יש לגביהן סטיגמת עוני ואנשים מהססים לגשת אליהן. לכן, עמותת "מנדיל" לקחה על עצמה את האחריות לשינוי תודעתי ותפיסתי לגבי צריכת בגדים בכלל ובגדי אופנה הוגנת ואיטית בפרט, ע"י הרצאות, חוגי בית, סדנאות, ואירועי וינטג' ייחודיים, ואף אירועי החלפת בגדי בקרב נשים ערביות משכילות ובזארים של שמלות ערב ובגדי יד שניה. היום יש כבר חנות אונליין של בגדי וינטג' (הראשונה מסוגה בחברה הערבית בארץ) אשר מוכרת בגדים מותאמים לטעם ולתרבות של הנשים הערביות במטרה להכניס את הקונספט של יד שניה קצת אחרת, ולגרום לנשים לשבור את החסם הרגשי והחברתי שיש להן כלפי בגדי יד שניה. לעמותה יש חזון של שינוי תפיסה, של אחריות חברתית הולכת וגוברת, וכי יקומו חנויות יד שניה ותגבר המודעות לנושא כמה שיותר מהר והיקף הכי רחב.
'אמהות לא אוגרות'
תמר מייבום, מייסדת ומנהלת המיזם
"אמהות לא אוגרות" הוא מיזם פורץ דרך אשר חברות בו כ-140,000 נשים ונולד מתוך הרצון לשנות את תרבות הצריכה בישראל ולבנות רשת של תמיכה וסולידריות בין נשים בכל הארץ.
מה שהתחיל כקבוצה קטנה בירושלים, צמח והפך למיזם לאומי עם מאות קבוצות פעילות בכל רחבי הארץ, ומספר קבוצות גם בעולם. היוזמה מתמקדת ביצירת תרבות של שיתוף והעברת ציוד בין נשים, תוך צמצום הצריכה והפחתת כמות הזבל שנוצר. קבוצות "אמהות לא אוגרות" חוסכות למשפחות מאות שקלים בחודש, ומקדמות אורח חיים מקיים יותר עבור המשתתפות, תוך שהן בונות קהילות תומכות ומחזקות את הקשרים בין חברות הקהילה. המיזם הרחיב את הפעילות שלו בעבודה עם הרשויות המקומיות ומשרד החינוך- בהובלת אירועי קיימות עירוניים, חנויות יד שנייה וכניסה לבתי ספר.
'אוצרותמ"א' - פירוק סלקטיבי של מבנים לקראת הריסה הלכה למעשה
יעל שטימברג ואסתי אחימאיר, מיסדות שותפות, JUST A SECOND
מטרת JUST A SECOND היא להציע פתרונות יצירתיים ומערכתיים לכמויות אדירות של אשפה גושית איכותית "אוצרות רחוב" שנזרקת להטמנה מידי יום. אוצרות הרחוב נזרקות על משימוש ביתי, מפעלים בתי מלאכה , שיפוצים ועוד. המטרה היא שפתרונות אלו יביאו לשינוי מהותי לתפיסת הצרכנות ועיצוב המרחב הפרטי והציבורי – שימוש חוזר ומיחדוש.
הרעיון הוא להקים מתחמים מעוצבים ומאירי עיניים שם ניתן יהיה לצרוך ולתקן את הפריטים השונים, ולייצר חוויה של צריכה מצפונית. למדנו על פתרונות מקובלים באירופה – ברלין, שטוקהולם, וינה, בריסל ועוד. עבדנו במתחם של עיריית ברלין שהחליטה לייצר פתרון מערכתי לסוגיית אוצרות הרחוב. בימים אלו אנו בעיצומו של פרוייקט גדול, ראשון מסוגו בארץ, שמטרתו לייצר שינוי באופן שנעשה תהליך ההריסה של מבנים בישראל – ולקדם מצב בו לא רק הבניה שואפת להיות ירוקה, אלא גם שלב ההריסה. הפרויקט נעשה בשתוף עם יזמים , בעיקר עם קבוצת תדהר, ובחסות בנק הפועלים. במקביל אנו במגעים להקמת המתחם לשימוש חוזר ומיחדוש ראשון בקניוני עזריאלי, מתוך מטרה לצמצם את האשפה של הקניון עצמו מחד, ו להרחיב ולגוון את חווית הקניון מאידך – כך שתכלול גם נגישות לשימוש חוזר ולמיחדוש בתוך הקניות עצמו.
'מסה קריטית' - עידוד צרכנות אקולוגית בקהילה בעזרת מודעות בריאותית
יעלי אטשטיין, מנהלת מייסדת
מסה קריטית היא תנועה חברתית שהחלה לפעול בשנת 2016, המורכבת מעשרות אלפי צרכנים בעלי מודעות בריאותית.
פעילות היוזמה מובילה מהפכה ירוקה מתוך מוטיבציה בריאותית – הפחתת חשיפה לכימיקלים מזיקים שמקורם במוצרי צריכה יומיומיים. קהילתנו הדינמית והדיגיטלית מהווה פלטפורמת שיתוף ידע חיה, המספקת כלים מעשיים למעבר להרגלי צריכה נקיים מרעלים. חברות וחברי הקהילה מעצבות מחדש את השוק על ידי הסטת כוח הקנייה שלהן מקווי ייצור פוגעניים לטובת קווי ייצור טבעיים ונטולי רעלים, המציעים אלטרנטיבות ירוקות במהותן. דרישתנו הגוברת תומכת ביצרנים שנוקטים גם בשיטות ייצור ידידותיות יותר לסביבה, נמנעים משימוש בכימיקלים קשים, בוחרים באריזות בנות-קיימא ומעודדים שימוש ארוך טווח במוצריהם. חינוך שוק זה מספק ערך כפול עבור צרכנים ועסקים מקיימים, ומקדם גישה הוליסטית לבריאות אישית מונעת, בריאות סביבתית וכלכלית.
התחדשות, ריפוי ותקווה בחינוך
יו"ר המושב: שחר כהנוביץ' גל, מנהל פרויקט תבל, מרכז השל לקיימות
למה לי רגנרציה עכשיו? ממושג באקולוגיה למקראה על חינוך
ד"ר ניר מיכאלי, רקטור מכללת אורנים ודפנה עורי מסטצ'קין, מנהלת פיתוח ידע, פרויקט תבל
זיהנו את המושג רגנרציה כמושג שיש בו צורך עבור התחדשות במערכת החינוך. במושב נדבר על- מה הקשר בינו לבין קיימות? ועל המהלך של כתיבת המקראה. הליך שתפני במובנים השונים שמספר בצורה יפה את הסיפור של המושג.
מה בין יחסים לקיימות? חיבור בין עצמי, חברה וסביבה מנקודת מבט פסיכולוגית
אורנה קרשטיין, פסיכולוגית חינוכית בכירה, ממונה הכלה והשתלבות בשפ"י, משרד החינוך
אתמקד בקשר בין שלוש רמות של מערכות יחסים לבין קיימות. מערכת יחסים של אדם עם עצמו, בין אדם לחברה ובין אדם לעולם . נתייחס לשאלה כיצד ניתן לקדם מתוך התפיסה הזו השפעה מיטבית ברמה אישית, ארגונית ומקצועית.
תקווה היא תוכנית עבודה
ציפי הרפנס, ראש מינהל החינוך, נתיבות
אוסף מיזמים חינוכיים שמטרתם לעורר את התקווה ושרירי האופטימיות בקרב צוותי חינוך וילדי לצד התמודדות עם חיים בזמן מלחמה.
היוזמה נולדה במהלך החודשים הראשונים למלחמת 'חרבות ברזל' בזמן שמערכת החינוך חזרה ללמוד תחת מטחי אש כבדים ותנועה ערה של כוחות ביטחון וחיילים בדרכם לגבול עזה… מטרת היוזמה הייתה לעודד מוס"ח לרתום את התקווה להתחדשות חינוכית, לאפשר לתלמידים ולצוותי החינוך לעסוק בנושא שאינו קשור בקשר ישיר למלחמה. עודדנו את מנהלי ביה"ס ומנהלות הגנים לחשוב על המושג תקווה דרך התחדשות מעשית ששמה דגש על בריאות ומיטביות. המיזמים שהוצעו למינהל החינוך תוקצבו ולוו על ידי מנחים של משרד החינוך, אשכול נגב מערבי ושותפים נוספים. בסך הכל פעלו במערכת החינוך למעלה מ30 יוזמות במהלך שנה"ל תשפ"ד בכל שלבי הגיל ומסגרות החינוך. מתוך השבר הגדול, התקווה חינוכית הצליחה לגרום להתחדשות במגוון תחומים ולרתום את מערכת החינוך לחשיבה בריאה המאפשרת התחדשות בזמן מלחמה, להרחיב את תפיסת החוסן ולאפשר לצוותי החינוך לחוש חיוניות גם בזמן משבר מתמשך. במושב אציג בקצרה מספר יוזמות מובילות בנושא- הזנה ובריאות בגני הילדים, הקמת חממה הדרופונית ללימודי מתמטיקה בביה"ס, מפגשי הורים ילדים באגם נתיבות, האקתון חינוכי לתקווה חינוכית, קונצרט חינוכי בנושא תקווה, ואת הדרך בה רעיון התקווה החינוכית הפך לתוכנית עבודה רשותית במינהל החינוך ולתחילת פדגוגית התקווה.
הטבע כמרחב מרפא - על טבע, קיימות, חוסן והקשר בינהם
יו"ר המושב: רז אליה, חוות הנוי, רופין
מה הקשר בין חינוך סביבתי מבוסס מקום וחיזוק החוסן בעוטף עזה?
ניצן בן-טל, רכזת חינוך סביבתי בעוטף עזה, איגוד ערים לאיכות סביבה נפת אשקלון
תוכנית לחינוך סביבתי מבוסס מקום לחיזוק החוסן בקרב תושבי עוטף מטעם איגוד ערים לאיכות סביבת נפת אשקלון ובתמיכת המשרד להגנת הסביבה.
במסגרת התוכנית אנחנו מקימים גינות קהילתיות וטיפוליות, נוטעים חורשות קהילתיות, מובילים סיורים לתושבי העוטף ביישובי העוטף, פורצים שביל טיול, מובילים חינוך יער, מטפחים אתרי מורשת ומרחבים קהילתיים ומנגישים אתרי טבע עירוני מקומי. כל זאת ועוד במטרה לחזק את החיבור של התושבים למקום: לטבע, לאנשים למורשת לסיפור המקומי שלנו. בהרצאה אספר על הפרויקט החינוכי – קהילתי – סביבתי : מה היו התיאוריות שהנחו אותנו בבניית המודל, כיצד הוא פעל בשטח: הצלחות מול אתגרים וכיצד למעשה כל מה שעשינו "לפני" הכין אותנו לאותו יום נורא ומר ב 7.10.23 וכיצד בעזרת כל הכלים שהוטמעו בתושבי העוטף המופלאים הם מצליחים להתרומם מהעפר ולהתחיל את היום של "שאחרי". ניתן דוגמאות כיצד הטבע הוא כלי כל כך משמעותי בתהליך הריפויי בשני מישורים: המישור הפיזי – המגע, הריח והמרחב הטבעי שמחזירים נשימה וחיוך וגם במישור הריגשי – מתוך ההתבוננות בטבע המתחדש אנו מבינים שגם אנחנו נוכל לצמוח מעל החורבן והעפר.
'משחקי האדמה' כמרחבי חוסן לקהילות בעת המלחמה
איתן שקד, היחידה הקלינית, מרכז משאבים
מאז השבוע הראשון של מלחמת "חרבות ברזל" אני וצוות מדריכות ומדריכים מעניקים מענה ייחודי של חוסן: שיטת משחקי האדמה.
זדו שיטה שפיתחתי במהלך 20 השנים האחרונות, של יצירה באדמה. כל הדרוש הוא לרסק נייר טיוטה במים ולערבב באדמה וכך ניתן ליצור אינסוף תוצרים בעלי עמידות. כל התהליך ידני ופשוט, אינו דורש חשמל, אינו דורש השקעה כספית בחומרים והוא ניתן ליישום בכל מקום. זו שיטה של מפגש אדם-אדמה באופן חושי ויצירתי. התוצרים הנם בבואה לתכני הנפש וכאשר הם מתייבשים הם הופכים לכלי משחק. השיטה מתאימה לכל הגילאים. אנו מגישים את שיטת משחקי האדמה לקהילות של מפונים מרחבי הגליל בכל הארץ וכן לקהילות שנמצאות עדיין בקו העימות ולא התפנו. ערכנו סדנאות למפונים מעוטף עזה במלונות להורים וילדים, סדנאות לקבוצות של ילדים מפונים בכל רחבי הארץ, סדנאות לוותיקי הגליל העליון ועוד. החוויה החושית, היצירתית וכן המשחקית היא בעלת רציפות טבעית המקנה חוסן ברקימת הקשר בין האדם והאדמה ובין האדם לזולת והקהילה. החוויה היצירתית והמשחקית מהווה מיכל לתכני הנפש, והתהליך המשחקי מהווה מרחב עיבוד לתכנים קשים.
שיקום הטבע כמרכיב בשיקום קהילות בנגב המערבי
יעל זילברשטיין ברזידה, מנהלת יחידת טבע עירוני ויותם אביזוהר רכז שותפויות ציבור מחוז דרום, החברה להגנת הטבע
הנגב המערבי הנו מרחב פתוח שמושתת על מרקם שטחים פתוחים טבעיים, חקלאיים ומיוערים שמספקים בתי גידול ייחודיים למגוון בעלי חיים וצמחים.
פסיפס זה הוא מקור משיכה מרכזי למגורים באזור. הטבע בנגב המערבי מהווה את הבסיס לאיכות החיים של התושבים ואחד המנועים הכלכליים של המרחב. בעקבות 7 באוקטובר 2023 והפעילות הצבאית האינטנסיבית במרחב, לטבע במערב הנגב נגרמה פגיעה משמעותית. יש חשיבות מרבית לשיקום אתרי הטבע והשטחים פתוחים שנפגעו במלחמה, באמצעות מנהלת תקומה, משרדי הממשלה, ארגוני סביבה, אנשי מקצוע העוסקים בשיקום אקולוגי והקהילות באזור. השיקום האקולוגי יאפשר לשמור על המגוון הביולוגי המיוחד של האזור, להשיב את כוח המשיכה שלו ולייצר חוסן חברתי וקהילתי. שיקום השטחים שנפגעו וחיזוק התשתיות הטבעיות יהוו בסיס לפעילויות חינוך וטיילות, לצד זיכרון והנצחה. פעולות אלו יבוצעו עם חשיבה של פיתוח כלכלי בר-קיימא לאזור ותוך שיתוף הדוק עם הקהילות העירוניות והכפריות וכן עם הגופים מנהלי השטח כגון רשות הטבע והגנים וקק"ל.
חוסן קהילתי ויער עירוני: יצירת עתיד בר קיימא
יו"ר המושב: ד"ר עדי לוי, ראש החטיבה לסביבה וקיימות, המכללה האקדמית אחוה
פועלים בלב הקהילה - יוצרים חוסן לעתיד בר קיימא
תמר אדמתי, מנהלת קשרי קהילה, דודאים – הפארק למיחזור וחינוך סביבתי בנגב
תרומת היער העירוני לבניית חוסן קהילתי והתמודדות עם משברי אקלים
מורן ברגר, יו״ר עמותת רחובות של עצים
עמותת רחובות של עצים מתמקדת בקידום היער העירוני כמרכיב חיוני לחיזוק החוסן הקהילתי ולהתמודדות עם משברי האקלים בערים ובישובים. באמצעות שילוב מושכל של עצים איכותיים בתכנון העירוני והגנה על עצים קיימים, אנחנו תורמים לשיפור איכות החיים של התושבים, להורדת טמפרטורות, לשיפור איכות האוויר, ולהגברת הקשרים החברתיים בקהילה. אנו פועלים יחד עם רשויות מקומיות, קהילות וארגוני חברה אזרחית ליצירת מרחבים ציבוריים ירוקים, מקיימים ומחוברים לתושבים, אשר יבטיחו עמידות בפני אתגרי האקלים.