לפתיחת המסמך

לורם איפסום דולור סיט אמט

מזון כמפתח לקיימות – חלק ראשון

57

חלק ראשון – לקראת מזון מקיים: תיאור המצוי, ואתגר

מזון בחללית כדור הארץ

התיזה שאני רוצה להציג בפניכם כאן היא מאד פשוטה: האופן שבו אנו מגדלים וצורכים מזון הוא אחד המפתחות הראשיים לקיימות. המעבר למזון מתועש ולחקלאות מתועשת יצר שפע בלתי רגיל של מוצרים זולים לאכילה וסיפק לנו חיים נוחים – אין צורך לבשל אפשר פשוט ללכת לסופר ולקנות מזון מוכן או כמעט מוכן. אך באותו זמן המעבר הזה הוביל לפגיעה חדה בבריאות  – ובמיוחד להשמנת יתר ולעליה דרמטית בסוכרת, ולהרס רחב היקף של הטבע. אם אנחנו רוצים לשפר בצורה דרמטית את הבריאות שלנו ואת הבריאות של הפלנטה שמקיימת אותנו, אנחנו  צריכים לשאול את עצמנו שאלות חדשות ולא לקחת כמובן מאליו את המצב הנוכחי. בראש ובראשונה אנחנו צריכים ללמוד להתייחס לכדור הארץ כמערכת אחת.

הדבר הראשון הנדרש הוא לקלוט שאנחנו חיים בתוך מערכת שיוצרת את התנאים תומכי החיים של הפלנטה שלנו. אנו מתייחסים לתנאים אלו כדבר מובן מאליו, בעוד שלמעשה זה דבר מופלא מאין כמוהו.  עבורנו, כדור הארץ הוא בעצם כמו חללית. הוא מספק לנו את כל הנדרש לחיים בחלל: מערכות כמו אספקת חמצן ומים, תרמוסטט של וויסות הטמפרטורה ועוד ועוד. הרי ברור לנו שאיננו יכולים לחיות בלי אויר לנשימה, אך האם אנחנו מבינים שההרכב המיוחד של האטמוספרה, של האוויר שאנו נושמים,  נוצר ונשמר בריכוזים המתאימים לקיום בני אדם על ידי הביוספרה? כלומר על ידי סך כל המערכות האקולוגיות – מערכות החיים של כדור הארץ?  האם אנו מבינים  שהחיים עצמם הם שיוצרים את התנאים תומכי החיים של הכדור? ושהרכב האטמוספרה קובע את יציבות האקלים שלנו? שיום יום ושעה שעה, אנו הורסים במו ידינו את המערכות של החללית שלנו?

אממה? חממה

אנחנו משתמשים כמקור לאנרגיה בכמויות אדירות של פחם, נפט וגז. כאשר אני ממלאת דלק במיכל המכונית שלי אחרי כמה מאות קילומטרים המיכל התרוקן ועלי למלאו מחדש. אך הדלק לא באמת נעלם הוא רק שינה מקום. אטומי הפחמן של הדלק במיכל מתחברים בתהליך השרפה עם החמצן שבאוויר והופכים לגז חממה: פחמן דו חמצני. הם מצטברים באטמוספרה ומעבים את השכבה שמונעת מהחום של כדור הארץ להיפלט לחלל. למזלנו, הצמחים הירוקים ביבשה ובים,  קולטים חזרה חלק ניכר מהפחמן הדו חמצני בתהליך הפוטוסינתזה. אבל בדורות האחרונים התחלנו להציף את המערכת בכמויות אדירות של גזי חממה.  הקצב שבו אנחנו שורפים את הדלקים הוא כה גדול, שהביוספרה אינה מסוגלת לווסת את כל הכמות של הפחמן הדו חמצני שמקורו בבני האדם – ולכן גז זה מצטבר באטמוספרה וגורם להתחממות הכדור  ולערעור  היציבות האקלימית.

מדוע זה כל כך חשוב? ואיך זה קשור למזון שאנחנו אוכלים?

בדורות האחרונים ובמיוחד מאז אמצע המאה הקודמת, האנושות הפכה למעין כח טבע, שינינו אזורים נרחבים בפלנטה. אין איזור בכדור הארץ שאינו מושפע מפעילות האדם. שינויי אקלים מקומיים וניצול יתר של משאבי טבע גרמו בעבר לקריסתן של ציוויליזציות משגשגות. ההבדל הוא שכיום אנחנו  משנים את יציבות האקלים של הפלנטה כולה. אנחנו דוחפים את הפלנטה מעבר לתחום האקלים היציב שאפשר את התפתחותה של החברה המודרנית על מיליארדי תושביה.

ויש על כך קונצנזוס. למרות הניסיונות הרבים להכחיש את ההתחממות הגלובלית הצליח העולם בדצמבר  2015  להגיע להסכם אקלים. העולם כולו, כולל המדינות שמפיקות נפט, פחם וגז חתם על מסמך שקובע  שההתחממות נובעת מהפעילות האנושית ושחייבים לשים לה גבול. וגם קבע מהו הגבול –שתי מעלות צלזיוס והצהיר שהשאיפה היא  להצליח לעצור עוד לפני גבול זה – לעצור את ההתחממות  כבר במעלה וחצי. זהו יעד מאד שאפתני ש195 מדינות חתמו עליו כי לא ניתן עוד להתעלם מהמדע. על מנת להצליח לעמוד ביעד שנקבע מתחייבים שינויים מרחיקי לכת ומהירים בממדים רבים של חיינו.

איך כל זה קשור למזון?

תשעת השעונים

כרבע מפליטות גזי החממה נובעות מחקלאות ומבירוא יערות  לצורך חקלאות– זה יותר מאשר גזי החממה הנפלטים מיצור חשמל או מתחבורה. אך חשוב להבין שמדד התחממות כדור הארץ הוא רק  שעון בקרה אחד של החללית המקיימת אותנו. לפני מספר שנים קבוצה בינלאומית של מדענים פירסמה מחקר מדעי פורץ דרך שבו היא ממפה לוח מחוונים של 9 שעונים שהכרחי להשגיח עליהם אם אנחנו רוצים לדאוג לבריאות הפלנטה המקיימת אותנו. 9 משתנים שלגבי כל אחד מהם צריך להציב גדר – כי חציית הגדר משמעותה התקרבות לנקודת מפנה שיכולה לדחוף את הפלנטה לשיווי משקל חדש – הרבה פחות מתאים לבני האדם. הם כינו את עבודתם "גבולות הפלנטה": הגדרת מרחב פעולה בטוח לאנושות. ההתחממות הגלובלית רק אחד מתשעת המשתנים הללו.

הדרך בה אנו מגדלים מזון, והבחירות הצרכניות והתרבותיות שלנו לגבי מזון משפיעים בצורה החזקה ביותר על כל תשעת המשתנים הללו. נדרש שטח עצום כדי לגדל מזון לכולם. ואין זה משנה שבשנים האחרונות יש מעבר מהיר לחיים בעיר. כיום כמחצית מאוכלוסיית העולם כבר חיה בערים, אך השטח המשמש כדי להזין ערים הוא פי 60 יותר גדול משטח הערים עצמן. כ-40% מאדמות כדור הארץ מנוצלות לחקלאות. לכן חקלאות היא הממשק העיקרי של בני האדם עם המערכת של כדור הארץ שמקיימת אותנו. ולכן בחירות המזון שלנו והאופן שבו אנחנו בוחרים לגדלו חשובות כל כך.

אנחנו צריכים למצוא דרכים מצד אחד, לגדל מזון בריא בכמויות מספיקות לאוכלוסיה הגדלה של כדור הארץ ומצד שני לעשות זאת בלי הרס, אלא תוך שיקום של המערכות האקולוגיות המקיימות אותנו.

יש הטוענים שרק חקלאות מתועשת תוכל לעמוד במשימה, שכן רק על ידי הגדלה ניכרת של היצור החקלאי באדמות הקיימות נוכל להימנע מהגדלת שטחי החקלאות על חשבון הטבע. גישה זו מתעלמת מהמחירים החברתיים והסביבתיים העצומים שגובה מאיתנו החקלאות המתועשת, המתבססת על שטחי ענק של גידול יחיד, על שימוש נרחב בחומרי הדברה, על הוצאת פטנטים על זרעים ועל השקעה עצומה של אנרגיה מדלקים פוסילים.

אז מה כן? המשך בחלק השני בקישור זה

מעניין? שתפו:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

תכנים נוספים שעשויים לעניין אותך