דב חנין, פרלמנטר מצטיין בכנסת במשך 13 שנים, הוביל עשרות מאבקים חברתיים, זכה באות אביר השלטון, משפטן, דוקטור למדעי המדינה, בוגר תכנית העמיתים של מרכז השל ומאמין גדול בשינוי. ערב פרישתו מהכנסת, הוא העניק ראיון ייחודי, חשף את השקפת עולמו לגבי יצירת שינוי חברתי-סביבתי, ואת התקווה לשינוי המציאות הישראלית מחוץ לאולמות המחוקקים.
ש: קידמת חקיקה משמעותית במהלך השנים שלך בכנסת. במבט לאחור, מה לדעתך כוחה של חקיקה לשנות מציאות, ולקדם פרדיגמה של קיימות?
חקיקה יכולה לשנות מציאות, אבל היא לא בהכרח משנה פרדיגמה. למשל חוק אוויר נקי. לחוק הזה יש אפקט אמיתי על המצב בישראל. אני רואה את השינויים הגדולים שהחוק הזה יצר. התעשייה הישראלית היום נמצאת במקום אחר לחלוטין מבחינת זיהום אוויר ממה שהייתה לפני 13 שנה. זה לא אומר שהמצב היום הוא אידיאלי, אבל הוא מצב טוב לאין ערוך מאיפה שהיינו מלפני חקיקת החוק. אני אומר את זה לא רק במבט מאקרו אלא גם במבט מיקרו של היכרות עם תהליכי ייצור ומפעלים, כמויות זיהום האוויר מהתעשייה בישראל ירדו. השינוי הוא מובהק ונובע כתוצאה ישירה מהחוק.
מחקר שפורסם מטעם המשרד להגנת הסביבה לציון עשור לחוק אוויר נקי, מראה שהגורמים המזהמים – התעשיות וחברת החשמל – השקיעו במהלך השנים מאז העברת החוק 37 מיליארד ש"ח במנגנונים להפחתת זיהום אוויר. כלומר, העלויות הישירות של החוק הזה לתעשייה ולמשק החשמל הישראלי היו 37 מיליארד ש"ח. אבל במקביל אותו מחקר הראה שהתועלות לחברה הישראלית כתוצאה מהחוק עומדות על 115 מיליארד ש"ח. זאת אומרת, שעל כל שקל שהשקענו, או שהגורמים המזהמים השקיעו, החברה הישראלית הרוויחה 4 שקלים.
אין ספק שזה חוק משנה מציאות. האם הוא משנה גם את הפרדיגמה? בזה אני לגמרי לא בטוח.
ש: מה ההבדל בין שינוי מציאות לשינוי פרדיגמה?
אני לא חושב שהחוק הזה קידם אותנו לתפיסה יותר נכונה ומתקדמת במישור החברתי-כלכלי-סביבתי. אנחנו לא נמצאים היום בחשיבה יותר מקיימת ממה שהיינו לפני המהפכה הסביבתית בחקיקה. ולכן, חקיקה בכנסת בהחלט יכולה לשנות מציאות, אבל אני בכלל לא בטוח שהיא משנה השקפת עולם. שינוי פרדיגמה הוא שינוי של השקפת עולם ואנחנו לגמרי לא במקום הזה.
ש: אתה חושב שהשינוי בעקבות חוק אוויר נקי הוא שינוי רדיקלי?
הוא שינוי גדול, הוא שינוי משמעותי. אבל הוא לא שינוי בתפיסת היסוד שסביבה החברה מאורגנת. אני חושב ששינוי כזה דרוש, רק ששינוי כזה לא מתבצע מהכנסת. אני מכהן בכנסת 13 שנים. היו לי הרבה הישגים. אבל אני לא חושב ששיניתי את השקפת עולמם של חברי הכנסת.
ש: אז הכנסת היא לא הזירה להביא לשינוי הנדרש.
אני חושב שהפעילות בכנסת חשובה,חשובה מאד אפילו. אבל השינוי הפוליטי לא מתחיל בה וגם לא מסתיים בה.
ש: אחד הדברים שהצטיינת בהם הוא גיבוש קואליציות סביב חקיקה סביבתית. אפשר לקרוא לזה פוליטיקה סביבתית בלי פוליטיזציה? כלומר בלי אידיאולוגיה?
כל שיתופי הפעולה היו שיתופי פעולה נקודתיים, על בסיס של מפגש רצונות, מפגש אינטרסים, לא על בסיס שותפות אידיאולוגית עמוקה. לחפש שותפויות אידיאולוגיות עמוקות צריך מחוץ לכנסת.
ש: מה היתרונות שאתה רואה בשותפויות נקודתיות כאסטרטגיה לשינוי?
אני חושב שבכנסת אין דרך אחרת לקדם שינוי אלא בשיתופי פעולה. אם רוצים לקדם שינויים בעולם המציאות, צריך לשתף פעולה וצריך לעשות את זה עם הרבה נכונות והרבה רצון טוב.
ש: והחסרונות?
אני לא רואה חסרונות בשיתופי פעולה. מי שרוצה ללכת דרך ארוכה צריך להיות מוכן ללכת יחד עם כל מי שמוכן ללכת איתו צעד אחד קדימה. אני מכיר את הביקורת שקיימת על שיתופי פעולה, אבל אני לא מרגיש מאויים מהם. אני לא חושב ששיתופי פעולה משנים את הזהות שלי, או את השאלה לאן אני רוצה להגיע.
ש: זו הביקורת שאתה מקבל?
אני מקבל ביקורת כזו כל הזמן: למה אתה משתף פעולה עם זה או עם זו, איך אפשר לשתף פעולה עם אנשים כאלה. וזה גם לגמרי מובן לי למה אנשים מבקרים אותי. אני רק אומר מה אני עונה לביקורת הזו: אני לא משתף פעולה עם האנשים האלה בדברים הרעים שהם עושים; אני משתף פעולה איתם בזה שאני מאפשר להם לעשות דברים טובים.
ש: אנחנו בתקופת בחירות. פעילות ופעילים וגם ארגונים המקדמים אג'נדה סביבתית מתלבטים איך נכון להשפיע: להתפקד ולהשפיע בתוך מפלגה? לפעול מול מועמדים ממפלגות שונות? מה דעתך?
קודם כל, אני בעד שאנשים ינסו להשפיע על הזירה המפלגתית. יש דרכים אפקטיביות יותר ופחות איך להשפיע, אבל בסך הכל אני חושב שטוב שאנשים ינסו להפעיל לחץ על הזירה הפוליטית, על הזירה המפלגתית, על המועמדים, על הרשימות, כדי שיאמצו עמדות יותר טובות.
ש: מה פחות אפקטיבי?
אני לא כל-כך מאמין ברעיון שאנשים יתפקדו למפלגות שהם לא מאמינים בדרכן, רק כדי להשפיע עליהן בנושא ספציפי זה או אחר. אני לא מאמין שזה נכון ברמה הערכית ואני גם לא חושב שזה אפקטיבי ברמה המעשית.
ש: מה יכול להיות אפקטיבי?
להבין שהפוליטיקאים הנבחרים למיניהם הם אנשים שחשופים ללחץ ציבורי, ולחץ ציבורי יכול לשנות את ההתנהגות שלהם ואת ההצבעות שלהם ואת העמדות שלהם. צריך לנסות להפעיל לחץ על פוליטיקאים לקבל החלטות שהן כמה שפחות מזיקות וכמה שיותר מועילות.
ש: כלומר, לא רק בבחירות אלא לחץ ציבורי מתמשך?
נכון לגמרי. אני כמובן גם בעד לבחור פוליטיקאים שההשקפות עולם שלהם הן השקפות טובות. זה לגמרי מובן מאליו שזה טוב שיהיו אנשים בכנסת עם השקפות עולם מתקדמות בנושאים סביבתיים, חברתיים ופוליטיים. אבל אנשים כאלה בפוליטיקה שלנו הם מיעוט די קטן, ולכן חשיבה פוליטית לא יכולה להסתכם רק בזה שנשלח את הכמה אנשים הטובים האלה לייצג אותנו בכנסת.
ש: מה הגורם המשפיע? עבודת שתדלנות של ארגונים? התקשורת?
עיקר ההשפעה היא על-ידי דברים שממחישים לחברי הכנסת שהציבור רוצה פעולה סביבתית, שהציבור רוצה לראות מחויבות סביבתית, שהציבור רוצה לראות שינויים סביבתיים. זה הדבר שמשפיע על חברי כנסת.
ש: אתה בוגר השל, איזה מסר תרצה להעביר לבוגרות ובוגרים של מרכז השל המתמודדים בבחירות הקרובות?
תמיד לזכור בשביל מה באו לזירה הפוליטית. לא לשכוח את זה אפילו לרגע. ובמסגרת העשייה שלהם להיות מאד ממוקדים ביעדים שהם מגדירים לעצמם ולבנות תוכניות עבודה שיאפשרו להם בפועל להתקדם להשגת אותם יעדים.
ש: השאלה שכולם בוודאי שואלים: מה התכניות לאחרי הכנסת?
אני לא עוזב את הכנסת בגלל שאני מרגיש עייף או בגלל שאני מרגיש שמיציתי את עצמי. ממש לא. אני מרגיש שיש לי את אותה אנרגיה שהייתה לי כשנבחרתי. אני גם לא עוזב את הכנסת כי היא אינה מקום חשוב: להיפך, הכנסת היא מקום חשוב ומשמעותי. אני גם לא עוזב מתוך תחושה של מיצוי – אני מרגיש שהיו לי הרבה הישגים ואני גאה בהם.
למה בכל זאת אני עוזב? כי אני לא יכול להתחמק מהאמת הקשה שלמרות ההישגים, הספינה של ישראל ממשיכה לשוט במלוא העוצמה בכיוון הלא נכון. עכשיו, כשאני נמצא על הספינה, היכולת שלי לשנות את הכיוון שלה מותנית בזה שאני אוחז בהגה. האפשרות הזאת לא באמת קיימת: אני לא אוכל בשנים הקרובות להחזיק את ההגה של מדינת ישראל, להיות ראש הממשלה או לנהל את הממשלה בכיוון שאני מאמין בו.
בהעדר האפשרות הזאת, הדרך האחרת לשנות את כיוון הספינה היא לשנות את הזרמים שהספינה שטה בהם, וכדי לשנות את הזרמים הללו צריך לא להישאר בתוך הספינה אלא לקפוץ החוצה למים הסוערים ולנסות יחד עם אנשים אחרים לייצר זרמים במים האלה שייקחו את הספינה לכיוון אחר. זה מה שאני מתכוון לעשות.
ש: זה דימוי יפה, הוא גם מתחבר לשאלה שפתחתי בה – השינוי המשמעותי לפרדיגמה של קיימות.
זה מחזיר אותנו באמת לשאלה הראשונה, ולמרות שבכנסת משנים מציאות, את הכיוון צריך לשנות מחוץ לכנסת. אני מתכוון להיות חלק מבנייתה של תנועה פוליטית-חברתית, שתנסה לדחוף את הספינה שלנו לכיוון אחר, נכון וטוב יותר. לבנות תנועה שתנסה לייצר מאבק, פעולה, עשייה – בציבור – כדי לשנות את הכיוון של דמותה של ישראל.
דב חנין, פרלמנטר מצטיין בכנסת במשך 13 שנים, הוביל עשרות מאבקים חברתיים, זכה באות אביר השלטון, משפטן, דוקטור למדעי המדינה, בוגר תכנית העמיתים של מרכז השל ומאמין גדול בשינוי. ערב פרישתו מהכנסת, הוא העניק ראיון ייחודי, חשף את השקפת עולמו לגבי יצירת שינוי חברתי-סביבתי, ואת התקווה לשינוי המציאות הישראלית מחוץ לאולמות המחוקקים.
ש: קידמת חקיקה משמעותית במהלך השנים שלך בכנסת. במבט לאחור, מה לדעתך כוחה של חקיקה לשנות מציאות, ולקדם פרדיגמה של קיימות?
חקיקה יכולה לשנות מציאות, אבל היא לא בהכרח משנה פרדיגמה. למשל חוק אוויר נקי. לחוק הזה יש אפקט אמיתי על המצב בישראל. אני רואה את השינויים הגדולים שהחוק הזה יצר. התעשייה הישראלית היום נמצאת במקום אחר לחלוטין מבחינת זיהום אוויר ממה שהייתה לפני 13 שנה. זה לא אומר שהמצב היום הוא אידיאלי, אבל הוא מצב טוב לאין ערוך מאיפה שהיינו מלפני חקיקת החוק. אני אומר את זה לא רק במבט מאקרו אלא גם במבט מיקרו של היכרות עם תהליכי ייצור ומפעלים, כמויות זיהום האוויר מהתעשייה בישראל ירדו. השינוי הוא מובהק ונובע כתוצאה ישירה מהחוק.
מחקר שפורסם מטעם המשרד להגנת הסביבה לציון עשור לחוק אוויר נקי, מראה שהגורמים המזהמים – התעשיות וחברת החשמל – השקיעו במהלך השנים מאז העברת החוק 37 מיליארד ש"ח במנגנונים להפחתת זיהום אוויר. כלומר, העלויות הישירות של החוק הזה לתעשייה ולמשק החשמל הישראלי היו 37 מיליארד ש"ח. אבל במקביל אותו מחקר הראה שהתועלות לחברה הישראלית כתוצאה מהחוק עומדות על 115 מיליארד ש"ח. זאת אומרת, שעל כל שקל שהשקענו, או שהגורמים המזהמים השקיעו, החברה הישראלית הרוויחה 4 שקלים.
אין ספק שזה חוק משנה מציאות. האם הוא משנה גם את הפרדיגמה? בזה אני לגמרי לא בטוח.
ש: מה ההבדל בין שינוי מציאות לשינוי פרדיגמה?
אני לא חושב שהחוק הזה קידם אותנו לתפיסה יותר נכונה ומתקדמת במישור החברתי-כלכלי-סביבתי. אנחנו לא נמצאים היום בחשיבה יותר מקיימת ממה שהיינו לפני המהפכה הסביבתית בחקיקה. ולכן, חקיקה בכנסת בהחלט יכולה לשנות מציאות, אבל אני בכלל לא בטוח שהיא משנה השקפת עולם. שינוי פרדיגמה הוא שינוי של השקפת עולם ואנחנו לגמרי לא במקום הזה.
ש: אתה חושב שהשינוי בעקבות חוק אוויר נקי הוא שינוי רדיקלי?
הוא שינוי גדול, הוא שינוי משמעותי. אבל הוא לא שינוי בתפיסת היסוד שסביבה החברה מאורגנת. אני חושב ששינוי כזה דרוש, רק ששינוי כזה לא מתבצע מהכנסת. אני מכהן בכנסת 13 שנים. היו לי הרבה הישגים. אבל אני לא חושב ששיניתי את השקפת עולמם של חברי הכנסת.
ש: אז הכנסת היא לא הזירה להביא לשינוי הנדרש.
אני חושב שהפעילות בכנסת חשובה,חשובה מאד אפילו. אבל השינוי הפוליטי לא מתחיל בה וגם לא מסתיים בה.
ש: אחד הדברים שהצטיינת בהם הוא גיבוש קואליציות סביב חקיקה סביבתית. אפשר לקרוא לזה פוליטיקה סביבתית בלי פוליטיזציה? כלומר בלי אידיאולוגיה?
כל שיתופי הפעולה היו שיתופי פעולה נקודתיים, על בסיס של מפגש רצונות, מפגש אינטרסים, לא על בסיס שותפות אידיאולוגית עמוקה. לחפש שותפויות אידיאולוגיות עמוקות צריך מחוץ לכנסת.
ש: מה היתרונות שאתה רואה בשותפויות נקודתיות כאסטרטגיה לשינוי?
אני חושב שבכנסת אין דרך אחרת לקדם שינוי אלא בשיתופי פעולה. אם רוצים לקדם שינויים בעולם המציאות, צריך לשתף פעולה וצריך לעשות את זה עם הרבה נכונות והרבה רצון טוב.
ש: והחסרונות?
אני לא רואה חסרונות בשיתופי פעולה. מי שרוצה ללכת דרך ארוכה צריך להיות מוכן ללכת יחד עם כל מי שמוכן ללכת איתו צעד אחד קדימה. אני מכיר את הביקורת שקיימת על שיתופי פעולה, אבל אני לא מרגיש מאויים מהם. אני לא חושב ששיתופי פעולה משנים את הזהות שלי, או את השאלה לאן אני רוצה להגיע.
ש: זו הביקורת שאתה מקבל?
אני מקבל ביקורת כזו כל הזמן: למה אתה משתף פעולה עם זה או עם זו, איך אפשר לשתף פעולה עם אנשים כאלה. וזה גם לגמרי מובן לי למה אנשים מבקרים אותי. אני רק אומר מה אני עונה לביקורת הזו: אני לא משתף פעולה עם האנשים האלה בדברים הרעים שהם עושים; אני משתף פעולה איתם בזה שאני מאפשר להם לעשות דברים טובים.
ש: אנחנו בתקופת בחירות. פעילות ופעילים וגם ארגונים המקדמים אג'נדה סביבתית מתלבטים איך נכון להשפיע: להתפקד ולהשפיע בתוך מפלגה? לפעול מול מועמדים ממפלגות שונות? מה דעתך?
קודם כל, אני בעד שאנשים ינסו להשפיע על הזירה המפלגתית. יש דרכים אפקטיביות יותר ופחות איך להשפיע, אבל בסך הכל אני חושב שטוב שאנשים ינסו להפעיל לחץ על הזירה הפוליטית, על הזירה המפלגתית, על המועמדים, על הרשימות, כדי שיאמצו עמדות יותר טובות.
ש: מה פחות אפקטיבי?
אני לא כל-כך מאמין ברעיון שאנשים יתפקדו למפלגות שהם לא מאמינים בדרכן, רק כדי להשפיע עליהן בנושא ספציפי זה או אחר. אני לא מאמין שזה נכון ברמה הערכית ואני גם לא חושב שזה אפקטיבי ברמה המעשית.
ש: מה יכול להיות אפקטיבי?
להבין שהפוליטיקאים הנבחרים למיניהם הם אנשים שחשופים ללחץ ציבורי, ולחץ ציבורי יכול לשנות את ההתנהגות שלהם ואת ההצבעות שלהם ואת העמדות שלהם. צריך לנסות להפעיל לחץ על פוליטיקאים לקבל החלטות שהן כמה שפחות מזיקות וכמה שיותר מועילות.
ש: כלומר, לא רק בבחירות אלא לחץ ציבורי מתמשך?
נכון לגמרי. אני כמובן גם בעד לבחור פוליטיקאים שההשקפות עולם שלהם הן השקפות טובות. זה לגמרי מובן מאליו שזה טוב שיהיו אנשים בכנסת עם השקפות עולם מתקדמות בנושאים סביבתיים, חברתיים ופוליטיים. אבל אנשים כאלה בפוליטיקה שלנו הם מיעוט די קטן, ולכן חשיבה פוליטית לא יכולה להסתכם רק בזה שנשלח את הכמה אנשים הטובים האלה לייצג אותנו בכנסת.
ש: מה הגורם המשפיע? עבודת שתדלנות של ארגונים? התקשורת?
עיקר ההשפעה היא על-ידי דברים שממחישים לחברי הכנסת שהציבור רוצה פעולה סביבתית, שהציבור רוצה לראות מחויבות סביבתית, שהציבור רוצה לראות שינויים סביבתיים. זה הדבר שמשפיע על חברי כנסת.
ש: אתה בוגר השל, איזה מסר תרצה להעביר לבוגרות ובוגרים של מרכז השל המתמודדים בבחירות הקרובות?
תמיד לזכור בשביל מה באו לזירה הפוליטית. לא לשכוח את זה אפילו לרגע. ובמסגרת העשייה שלהם להיות מאד ממוקדים ביעדים שהם מגדירים לעצמם ולבנות תוכניות עבודה שיאפשרו להם בפועל להתקדם להשגת אותם יעדים.
ש: השאלה שכולם בוודאי שואלים: מה התכניות לאחרי הכנסת?
אני לא עוזב את הכנסת בגלל שאני מרגיש עייף או בגלל שאני מרגיש שמיציתי את עצמי. ממש לא. אני מרגיש שיש לי את אותה אנרגיה שהייתה לי כשנבחרתי. אני גם לא עוזב את הכנסת כי היא אינה מקום חשוב: להיפך, הכנסת היא מקום חשוב ומשמעותי. אני גם לא עוזב מתוך תחושה של מיצוי – אני מרגיש שהיו לי הרבה הישגים ואני גאה בהם.
למה בכל זאת אני עוזב? כי אני לא יכול להתחמק מהאמת הקשה שלמרות ההישגים, הספינה של ישראל ממשיכה לשוט במלוא העוצמה בכיוון הלא נכון. עכשיו, כשאני נמצא על הספינה, היכולת שלי לשנות את הכיוון שלה מותנית בזה שאני אוחז בהגה. האפשרות הזאת לא באמת קיימת: אני לא אוכל בשנים הקרובות להחזיק את ההגה של מדינת ישראל, להיות ראש הממשלה או לנהל את הממשלה בכיוון שאני מאמין בו.
בהעדר האפשרות הזאת, הדרך האחרת לשנות את כיוון הספינה היא לשנות את הזרמים שהספינה שטה בהם, וכדי לשנות את הזרמים הללו צריך לא להישאר בתוך הספינה אלא לקפוץ החוצה למים הסוערים ולנסות יחד עם אנשים אחרים לייצר זרמים במים האלה שייקחו את הספינה לכיוון אחר. זה מה שאני מתכוון לעשות.
ש: זה דימוי יפה, הוא גם מתחבר לשאלה שפתחתי בה – השינוי המשמעותי לפרדיגמה של קיימות.
זה מחזיר אותנו באמת לשאלה הראשונה, ולמרות שבכנסת משנים מציאות, את הכיוון צריך לשנות מחוץ לכנסת. אני מתכוון להיות חלק מבנייתה של תנועה פוליטית-חברתית, שתנסה לדחוף את הספינה שלנו לכיוון אחר, נכון וטוב יותר. לבנות תנועה שתנסה לייצר מאבק, פעולה, עשייה – בציבור – כדי לשנות את הכיוון של דמותה של ישראל.