אין חולק ששינוי האקלים הוא עתה בבחינת עובדה קיימת. שינוי האקלים מתבטא בעלייה של הטמפרטורה העולמית הממוצעת, עלייה בתדירות גלי החום ובעוצמתם, ירידה בכמות המשקעים, עלייה במפלס פני הים ובאופן כללי פגיעה חמורה במערכות האקולוגיות ובכלכלה, במיוחד באזורים פגיעים ורגישים. ועידת האקלים הישראלית ה-III התקיימה בצל תחושת הדחיפות שעלתה מהדוח האחרון של הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי אקלים (IPCC) שהתפרסם באוקטובר 2018. בין השאר, קבע הדוח כי היעד שהציבו לעצמן מדינות העולם בהסכם פריז בשנת 2015 (עליית הטמפרטורה הגלובלית ב-2 מעלות בלבד עד סוף המאה ה-21) אינו שאפתני מספיק על מנת לעצור את ההתחממות הגלובלית, ולמעשה עלינו לפעול כדי לשמור שעליית הטמפרטורה הגלובלית לא תחרוג מ- 1.5 מעלות. על מנת להשיג יעד זה על מדינות העולם, וישראל בכללן, להקטין את פליטות גזי החממה באופן משמעותי עד לשנת 2050. עוד קבע הדוח כי יש לנו, תושבי כדור הארץ, חלון זמן של כעשור כדי לעצור את ההתחממות הגלובלית לפני שנעבור את נקודת האל-חזור.
בסוגיות אלה ואחרות עסקו משתתפי הוועידה בה השתתפו נציגי ארגוני סביבה, פעילים, אנשי אקדמיה, יועצים, עתונאים ונציגי ציבור שניסו להתמודד עם השאלה כיצד תיראה ישראל בשנת 2050 בצל משבר האקלים ואילו צעדים על הממשלה לנקוט כדי לצמצם את שינוי האקלים. הדיונים התקיימו סביב שולחנות עגולים במגוון תחומים כמו מזון, צריכה, בריאות, מגוון ביולוגי, מקורות מים ועוד ומשתתפיהם נתבקשו לדון בנושא השולחן, לנתח את המצב היום ביחס לסוגיות האקלים ולנסח דרישות ועקרונות שיהוו בסיס לנייר העמדה של החברה האזרחית המופנה לקובעי המדיניות. בין מארגני הוועידה היה מספר רב של ארגונים, ביניהם מרכז השל לקיימות, חיים וסביבה, בית הספר ללימודי סביבה ע"ש פורטר, אקולנוע, העמותה לכלכלה בת-קיימא, מגמה ירוקה, הרשת הירוקה, אנשי הים התיכון, החברה להגנת הטבע ועמותת אל-אמאל.
מסמך זה מאגד בתוכו את עיקרי הדברים שעלו סביב השולחנות העגולים ואת ההמלצות כפי שנוסחו על ידי משתתפיהם.
ערכה והשתתפה בכתיבה: אביבה שמש, מרכז השל לקיימות
