הצרכנות, במיוחד בגירסתה הנוכחית של גלובליזציה כלכלית, משביעה את הצרכן ומרעיבה את האזרח. מבנה השוק והתרבות החומרית שלנו מספקים לנו היצע מנקר עיניים ומחירים נמוכים (כלומר, לחלק מאתנו, ולחלק אחר מספקים בעיקר חלומות כוזבים) אך גוזלים מאתנו את הכלים להיות בני אדם אחראים שדואגים לסביבה בריאה וחברה מתוקנת.
במישור הפיזי, צרכנות מודרנית בזבזנית מדלדלת את משאבי כדור הארץ, ומייצרת הררי פסולת וזיהומי אוויר ומים. במישור הנפשי, תרבות הצריכה, על מנגנוניה של פרסומות ושיווק, מטפחת מאווים ותאבונות שאינם יודעים שובע, וחותרת להיפך הגמור של המסרים העיקריים של החינוך, התרפיה הנפשית והדת. מקורות היהדות מהווים ביקורת חריפה על אותה 'תרבות' קלוקלת כאשר היא אוסרת את החמדנות והבזבוז, מציבה גבולות ליצרים, ומציעה את מוקד המשמעות בחיים ברוחניות ולא בחומר וצבירת רכוש.
מראה מקום:
בנשטיין, ג'רמי. ראוותנות ורעבתנות: תרבות הצריכה הישראלית והשלכותיה. כתב עת פנים: תרבות חברה וחינוך, גליון 21, קיץ 2002.
