להישיר מבט אל השבר
אוטו שרמר
למאמר המקורי
*המאמר תורגם על ידי ד״ר עודד קינן ממרכז השל לקיימות. התרגום אינו רשמי ואינו מדויק, ונוצר תוך שימוש (ביקורתי ומוסדר) בכלי- AI. המטרה היא לחשוף את המאמר החשוב הזה לקהל הישראלי.
אנחנו ממליצים מאוד לקרוא את המאמר המקורי.
by Kelvy Bird, 2026
תשע הבחנות על שבר ציוויליזציוני ועל הקרקע החברתית להתחדשות
תשע ההבחנות הבאות הן מסע מונחה של חשיבה מערכתית עמוקה על הרגע הנוכחי שבו אנו נמצאים.
מצאו לעצמכם מקום שקט, רגע של זמן איכות, ועצרו מעט לאחר כל אחת מהנקודות הללו כדי להרגיש
איך זה מהדהד בכם. שלוש הההבחנות הראשונות עוסקות בסימפטומים של הרגע הנוכחי ובתמריצים
המבניים שמתחתיהם. ארבע הבאות עוסקות בזרמי העומק של זמננו, במה שאפשרי ובמה שנולד כעת.
השתיים האחרונות עוסקות באופן שבו אנו יכולים לפנות ולכוון את עצמנו לעבר העתיד. בסיום, תמצאו
כמה שאלות שיעזרו לכם למקם את הדפוסים הללו בהקשר האישי שלכם. החוט המקשר בין כל התשע
הוא שאלה אחת ויחידה: מה מנסה להיוולד, ומה זה דורש מאיתנו?
.1 אנו חיים בעידן של קרע, שבר והיעדרות
אנו חיים בתקופה המעוצבת על ידי קרע– Rupture( ולא מעבר-Transition), שבר-Fracture( ולא
קיטוע- Fragmantation), והיעדרות- Absencing( ולא נוכחות עמוקה- Presencing). כל אחת
מהמילים הללו מבטאת מצב חמור בהרבה ממקבילתה: לא שינוי הדרגתי אלא קריעה, לא התפזרות
אלא התנפצות, ולא רק חוסר של נוכחות אלא הניגוד הפעיל שלה. סוגיות אלו אינן רק בעיה של מדיניות.
הן אינן רק בעיות של מדינה אחת, מנהיג מעורער אחד, או מערכת שבורה אחת, למרות שאנו
מתמודדים גם עם אלו. הן ביטוי למשבר ציוויליזציוני עמוק יותר, "קדחת" שאינה פוסחת על איש על פני
כדור הארץ. זהו משבר המופיע באלף פנים במקומות ובתרבויות שונות. אנו נמצאים, כפי שניסח זאת
תומס ברי, "בין סיפורים". המסגרת הישנה כבר אינה יכולה להכיל את המציאות, והחדשה טרם הגיעה
במלואה.
בנקודת זמן זו של "בין לבין", מה שאנו רואים במלוא עוזו הוא את הפוליטיקה והכלכלה של היעדרות
(Absencing), אותו מעגל הממחיש כיצד התנאים הפנימיים של בורות, שנאה ופחד הופכים לדפוסי
התנהגות של הכחשה, קהות חושים (sensing-De), היעדרות, הטלת אשם, אלימות, ובסופו של דבר,
הרס עצמי. דפוסים אלו אינם חריגים או סטיות מקריות. בעולם של ימינו, כפי שכל אחד יכול לראות
במיוחד בארצות הברית, ההיעדרות )Absencing )היא מערכת ההפעלה המניעה את קבלת ההחלטות
הן בפוליטיקה )פוליטיקה של בורות, הדרת האחר ]Othering ]ופחד (והן בכלכלה)תעשיות של "פיצול
תשומת לב" [fracking-Attention)].
Figure 2: The Operating Logic of Absencing, and of Presencing (Source: Scharmer & Kaufer, 2025)
שני נתונים ממחישים את השפעת לוגיקת ההפעלה המבוססת על היעדרות: הזמן הממוצע שאדם מבלה
מול מסך בודד לפני שהוא עובר למסך אחר התכווץ באופן דרמטי מ150- שניות בשנת 2004 ל47-
שניות בלבד כיום (לפי גלוריה מארק, אוניברסיטת קליפורניה באירוויין). הנתון השני מדגיש את הנסיגה
הדמוקרטית: לפני עשר שנים (בסביבות 2014), 48% מאוכלוסיית העולם חיו תחת שלטון אוטוקרטי
(כ3.5- עד 3.6 מיליארד בני אדם). מספר זה צמח מאז ל72%- (כ5.7- עד 5.8 מיליארד) לפי המדד
הרחב ביותר של מכון Dem-V.
.2 הפוליטיקה והכלכלה של ה"היעדרות" הן לוגיקת ההפעלה של הקריסה
היעדרות (Absencing)אינה מה שקורה כשהמערכת נכשלת; היא האופן שבו המערכת עובדת. כפי
שמומחש בתרשים ,2 היא פועלת כמערכת של מיצוי וניצול (Extraction), שכמו כל מערכות הניצול,
במוקדם או במאוחר מתחילה לכלות ולפגוע ביסודותיה שלה, ב"אדמה" שלה עצמה. במילים אחרות:
זוהי מערכת שאם לא תשתנה, היא צועדת לקראת קריסה. קריסה זו מתחילה להתבטא כיום בשלושה
תסמינים המלווים זה בזה: אנומיה, אטומיה ואטרופיה (ניוון(.
אנומיה (Anomie) היא קריסת האופקים המוסריים שפעלנו בתוכם בעבר. חשבו על נשיא של מדינה
רבת-עוצמה אשר במקום לשרת את רווחת עמו, שלא לומר את רווחת העולם, מקבל החלטות
המבוססות אך ורק על השאלה אם הן משרתות את האינטרסים האישיים שלו.
אטומיה (Atomie)היא קריסת מערכות היחסים שמותירה אותנו לבד, אטומים בודדים ללא קשרים
עמוקים המזינים את נשמתנו. חשבו על מה שהרשתות החברתיות מעוללות למערכות היחסים שלנו,
כשהן מציבות כל אחד מאיתנו בתוך תיבת תהודה (chamber Echo) שהולכת ומקשיחה.
ואטרופיה )Atrophy – ניוון (היא מה שקורה כשאנחנו מוציאים למיקור חוץ (Outsourcing) את כל
האתגרים היצירתיים שלנו לבינה מלאכותית: אכן, אנו מקבלים תוצאות בטווח הקצר (מעין "היי" של
סוכר), אך במחיר של צבירת מה שמחקר שנערך לאחרונה ב-MIT כינה חוב קוגניטיבי (Cognitive
debt): אובדן היכולות היצירתיות העמוקות שלנו. כשסטודנט משתמש ב-AI כדי לכתוב חיבור, החיבור
מופיע. אך החשיבה שהייתה אמורה להתרחש תוך כדי המאמץ הכרוך בכתיבה, החיכוך האיטי והפורה
של ההתמודדות עם מחשבותיו שלו, אינה מתרחשת. זהו חוב קוגניטיבי. וחוב קוגניטיבי אינו רק בעיה
טכנית. זוהי בעיה רוחנית, הניוון האיטי של אותן יכולות בדיוק שהופכות אותנו לאנושיים.
אנו רואים את השבר בחיבור האנושי שלנו בצורות השונות של קיטוב ובהתפשטות הבדידות. חנה
ארנדט טענה שהבדידות היא ה"קרקע המשותפת" של הטוטליטריות, אטומיה אינה רק כאב חברתי,
אלא תנאי מוקדם פוליטי לסמכותנות.
תסמין מובהק נוסף: ההוצאות הצבאיות העולמיות בשנת 2023 הגיעו ל2.2- טריליון דולר, הנתון הגבוה
ביותר במונחים ריאליים מאז מלחמת העולם השנייה (לפי מכון SIPRI). בתקופה הקוראת לשיתוף
פעולה חסר תקדים בקנה מידה פלנטרי, אנו מגיבים בבניית ארכיטקטורות של הפרדה, ובהעמקת אובדן
הבסיס המוסרי (אנומיה), האינטליגנציה היחסית (אטומיה) והיצירתיות העמוקה (אטרופיה). אנו מגיבים
בהזנת מכונת הרג קולקטיבית מטורפת שצורכת רמות הולכות וגדלות של משאבינו המוסריים,
האינטלקטואליים והכלכליים.
.3 קריסת האימפריה האמריקאית היא תוצאה של "הדרה גיאו-פוליטית״, והיא מוזנת
מהתנגשות בין תודעת "מערכת מבוססת אגו" למציאות של "מערכת מבוססת אקו"
המלחמה הנוכחית במזרח התיכון, שהוצתה על ידי נתניהו וטראמפ, ממחישה לוגיקה של מדיניות חוץ
הפועלת על בסיס הדרה גיאו-פוליטית (othering Geopolitical), כלומר, היעדרות (Absencing).
במקרה של נתניהו וישראל, אנו רואים את הלוגיקה הזו מתבטאת בחזון של הגמוניה אזורית, ובמקרה
של טראמפ וארצות הברית היא מרמזת על חזון של הגמוניה עולמית. חזון זה, וגישת מדיניות החוץ שלו
המבוססת על הדרת האחר, הובילו לשרשרת של כישלונות קטסטרופליים במדיניות החוץ האמריקאית
לאורך הרבע הראשון של המאה הנוכחית) אפגניסטן, עיראק, לוב, סוריה, אוקראינה וכעת איראן(,
שעלותם נאמדת ב7- עד 10 טריליון דולר ובחייהם של מיליונים. הדבר הוביל גם לערעור האמון
במוסדות הדמוקרטיים, מבית וברחבי העולם.
"הדרת האחר" פירושה אי-הכרה בזולת כפי שניסח זאת הומברטו מטוראנה: כ"אחר לגיטימי". מנקודת
מבט תרבותית, הדבר קשור לסוגיית החריגות (Exceptionalism), נרטיב תרבותי ההופך את המדינה
לעליונה ומציב אותה, במובנים מסוימים, מעל כל השאר. וכך בדיוק מתנהגות שתי המדינות בהקשר של
האו"ם: הן אינן מקבלות את הכללים החלים על כמעט כל שאר העולם.
אך מהי הבעיה העמוקה יותר? שני המנהיגים, למרות ההבדלים ביניהם, חולקים דפוס משותף: הפיכת
המלחמה לנשק לצרכים אישיים תוך פעולה מתוך מודעות של מערכת מבוססת אגו (system-Ego),
המתנגשת כעת עם מציאות של מערכתית מבוססת-אקו (systemic-Eco). לא ארצות הברית ולא
ישראל ינצחו במלחמה הזו. כמעט כולם יפסידו (למעט הקומפלקס הצבאי-תעשייתי-ביטחוני). השאלה
היא רק עד כמה המצב יהיה גרוע וקטסטרופלי, כאשר האפשרות הגרועה מכל, מלחמת עולם שלישית,
מונחת כעת בבירור על השולחן.
האימפריה האמריקאית, ה"פקס אמריקנה" (Americana Pax), ממשיכה להתפורר. מדינות ה-BRICS
המורחבות מהוות כעת גוש המייצג כמעט מחצית מהאנושות ומעל 40% מהתמ"ג העולמי. אף אחת מהן
לא הצטרפה לסנקציות המערביות על רוסיה. ואפילו האיחוד האירופי לא יכול היה להביא את עצמו ללכת
בעקבות הבית הלבן אל גל ההסלמה הבא במזרח התיכון. תחילה היו אלו מדינות ה-BRICS שאמרו לא;
כעת אפילו האירופאים מעזים לסטות מהשורה.
לסיכום, אנו עדים להתנגשות בין הנהגת הבית הלבן, שעדיין חיה באשליה של עולם חד-קוטבי
)Unipolar), לבין המציאות של עולם שהופך יותר ויותר רב-קוטבי (Multipolar )ומעוצב על ידי צורות
משילות מרובות-מרכזים (Polycentric)וצורות נזילות יותר של שיתוף פעולה אזורי ובין-אזורי.
אם אלו הם חלק מהתסמינים, מה שוכן מתחתיהם, ומה מבקש להגיח?
.4 המערכות שבורות, האנשים לא: על זרעי ההתחדשות העמוקה
שלושת הדפוסים והתצפיות שלעיל עשויים להיתפס כקודרים למדי. בעיקר מפני שהם אכן כאלה. מה
שאנו עדים לו הוא חוסר אחריות מאורגן בקנה מידה ציוויליזציוני. עם זאת, דפוסים אלו הם רק רובד
השטח של התבוננות זו. אך חשוב לא להסיט את המבט. עלינו להישיר מבט יציב אל מה שקורה בפועל,
לא לבהות בו, אלא להתבונן בו לעומק, כדי לראות דרכו ולזהות את הדפוסים המארגנים שלו: לוגיקת
ההיעדרות (Absencing).
אם נישיר מבט נתחיל לזהות את מה שניתן להחשיב כ"מתנה" של ההיעדרות. לפתע נראה כי מה שהיה
נסתר הופך לגלוי. ה״מתנה״ של טראמפ היא שלעיתים קרובות הוא אומר את החלקים השקטים בקול
רם. הוא הופך תהליכים שעד כה היו נסתרים לנראים, הוא מגלה את מה שבמובנים רבים כבר היה
שבור קודם לכן. והגילוי הזה יכול להפוך לכור ההיתוך, לכלי שבו המודעות הקולקטיבית יכולה להשתנות.
ראינו זאת במיניאפוליס, כפי שמתאר תום פרידמן בדיווחיו עבור הניו-יורק טיימס. אנו רואים זאת
במקומות רבים אחרים. אפילו בתוך מוסדות שבהם המערכת הישנה מתחילה להיסדק. וזהו, לדעתי,
האירוע המשמעותי ביותר )ולכן גם זה שהכי פחות זוכה לתשומת לב( המתרחש על כדור הארץ כרגע:
שינוי רחב היקף ובלתי מורגש במודעות ובתודעה, החוצה את כל המגזרים, המערכות והאזורים
הגאוגרפיים.
סקרים אחרונים מראים כי 8 מתוך 10 אמריקאים מסכימים על ערכי ליבה, שגיוון הוא כוח, שאי-שוויון
הוא בעיה, שהגירה מועילה למדינה. הרוב תומכים ברגולציה על בינה מלאכותית. ועם זאת, 8 מתוך 10
מאמינים גם שמנהיגיהם אינם מקשיבים. הקיטוב שכולם מדברים עליו הוא אמיתי, אך הוא מבוצע
ומועצם ברמת המערכת הפוליטית והתקשורתית, ולא נוצר מלמטה.
האנשים אינם שבורים. מערכת ההפעלה היא ששבורה.
הפער הזה, בין מה שהאזרחים באמת רוצים לראות לבין מה שהמערכת הפוליטית משקפת להם
בחזרה, הוא תוצאה של ה"היעדרות". מוסדות דמוקרטיים, באמצעות השפעתם של "כסף אפל"
ו"טכנולוגיה אפלה" )במיוחד כאן בארה"ב(, כלומר כוחות המתמרנים את התהליך הפוליטי לטובת
קבוצות אינטרסים קטנות מאוד, הפכו למכונות לייצור פילוג מתוך שדה של הסכמה סמויה.
והאנשים יודעים זאת. 83% מהאמריקאים אומרים שלנבחרי הציבור לא אכפת מה אנשים כמותם
חושבים )2023 ,Pew). נתונים אלו מתייחסים לארה"ב, אך הדפוס הוא עולמי.
לסיכום: המערכות שבורות, האנשים לא. רוב האנשים בעולם מרגישים שיש להם השפעה מועטה או
אפסית על החלטות המשפיעות על חייהם, ובכל זאת, שניים מתוך שלושה אומרים שהם רוצים לתרום
לשינוי חיובי.
משמעות הדבר היא שזרעי השינוי החיובי כבר כאן: שניים מתוך שלושה אנשים מוכנים להקריב חלק
מהכנסתם האישית כדי להילחם בשינוי האקלים. הם רוצים לתרום לשינוי חיובי על פני כדור הארץ ממש
עכשיו. ורבים כבר עושים זאת. הזרעים והניצנים נמצאים בכל מקום. מה חסר? האדמה. אם תנסו
להנביט זרע על גבי אבן, לא יקרה דבר, אך אם תנביטו את אותו זרע על אדמה פורייה, כל קסם הנביטה
יתחיל לפעול. מה שמוביל אותנו לתפקידנו שלנו בתהליך הזה.
Figure 3: Seven Practices for Cultivating the Social Soil (Source: Scharmer & Kaufer, 2025)
.5 כדי שהזרעים הללו ינבטו, עלינו לטפח את ה"קרקע החברתית"
גדלתי באחת החוות הביו-דינמיות (חקלאות מחדשת/רגנרטיבית) הראשונות בגרמניה. מה שלמדתי
מאבי, שהיה מחלוצי צורת חקלאות זו, הוא שאיכותו של כל מה שצומח מעל לפני השטח, כולל איכות
היבול, היא תולדה של איכות הקרקע.
אותו עיקרון, כפי שאני מבין כעת, חל גם על השדה החברתי: האיכות של המוסדות, המדיניות והתוצאות
המעשיות שלנו "מעל לפני השטח" )כלומר, המערכות החברתיות( היא תולדה של איכות הקרקע החברתית, איכות מערכות היחסים והמודעות שלנו. תרשים 3 ממחיש את ההבחנה הבסיסית הזו.
וכפי שהחקלאי זקוק לכלים ולפרקטיקות כדי לעבד את האדמה, כך גם ה"חקלאים החברתיים", כולנו, זקוקים לכלים ולפרקטיקות כדי לטפח את האדמה החברתית. כלים ופרקטיקות אלו, כאשר הם מיושמים,
מחוללים את כל ההבדל. זהו הלקח שלמדנו ב25- השנים האחרונות של מחקר פעולה (Action research). הפרקטיקות של "קרקע חברתית" שמצאנו כבעלות ההשפעה הרבה ביותר הן: מודעות, הקשבה, דיאלוג, חישה משותפת (sensing-Co), נוכחות עמוקה (Presencing), דמיון משותף, יצירה משותפת ומשילות של מערכת-אקולוגית (governance Ecosystem) (תרשים 3).
רוב האנשים ורוב המנכ"לים שאני משוחח איתם יודעים שהם רוצים שינוי טרנספורמטיבי. הם יכולים
לנקוב ביעדים: מה הם רוצים לראות. ובכל זאת, ברוב המקרים הטרנספורמציה אינה מתרחשת באמת.
מדוע? משום שהם אינם יודעים כיצד. ה"כיצד" טמון כולו באותן פרקטיקות ומבני תמיכה שעוזרים לנו לטפח את האדמה החברתית.
העבודה על מערכות היחסים, והעבודה הפנימית דרך העמקת איכות ההקשבה, השיחה והחישה
המשותפת שלנו, אינה מותרות; היא חלק מתשתית אזרחית קולקטיבית. הדמוקרטיזציה של פרקטיקות טרנספורמטיביות היא ציווי ציוויליזציוני.
קיים תקדים מעניין מאוד לכך. לפי לנה רחל אנדרסן ותומאס ביורקמן בספרם "הסוד הנורדי" (The
Secret Nordic), היה זה המודל של בתי הספר העממיים בדנמרק (schools high Folk) שהציע חינוך
אזרחי טרנספורמטיבי, ללא צורך בתארים, המוטמע בתרבות המקומית, האזורית והלאומית עבור כולם
כבר לפני 150 שנה. אותו טיפוח מכוון של האדמה החברתית הוא שהפך את המודל הנורדי של שגשוג
חברתי לאפשרי.
המקבילות של ימינו כבר מתחילות להגיח: lab-u, מרכזי אימפקט )Hubs Impact), אסיפות אזרחים,
מסעות למידה מבוססי-מודעות, מעבדות חישה עמוקה ומעבדות לעתיד רגנרטיבי. המשותף להן ולבתי
הספר העממיים הוא זה: הן מטפחות את היכולות הפנימיות של האזרחים כתשתית אזרחית.
.6 בניית מדע של השדה החברתי: מידע של גוף שלישי לידיעה של גוף רביעי
אם הקרקע החברתית היא המקום שבו מתחילה ההתחדשות, הרי שאנו זקוקים לדרכי ידיעה שיוכלו
באמת לגעת בה. המדע הנוכחי שלנו אינו עושה זאת היטב; הוא נבנה כדי לחקור אובייקטים, לא כדי
לחוש שדות. אנו זקוקים למדע המסוגל להפוך את השכבות העמוקות של הקרקע החברתית לנראות,
ניתנות למחקר וניתנות ליישום. מהו טבעם של שדות חברתיים? מהם התנאים שבהם אנו יכולים
להעביר את המבנים הללו ממצב אחד למשנהו? מהי ההשפעה של שינויים כאלה במונחים של תוצאות
מעשיות, כמו אלו שראינו במיניאפוליס?
יחד עם עמיתתי, אווה פומרוי, פרסמנו בשנת 2024 מאמר המציע כי שינויים במבני עומק אלו, המבנים
של השדה החברתי, דורשים צורה אחרת של ידיעה, כזו שאנשי שטח, מובילי שינוי ויזמים חברתיים
מכירים היטב, אך טרם נכנסה לעולם המחקר האקדמי. כינינו סוג זה של ידיעה ידיעה של גוף רביעי
)Knowing Person Fourth): הידיעה של השדה החברתי )ידיעה קולקטיבית(.
סוג זה של ידיעה נבדל משלוש צורות הידע האחרות המבוססות היטב ומשולבות בצורות התרבות
והלמידה הקיימות שלנו: ידע סובייקטיבי )גוף ראשון(, ידע אינטר-סובייקטיבי )גוף שני(, וידע אובייקטיבי
)גוף שלישי(. עם זאת, מה שלמדנו באירועים רבים של טרנספורמציה ושינוי קולקטיבי הוא שמה
שבאמת קובע אינו מה אני יודע או מה אנחנו יודעים, אלא מה נע דרכי, מה נע דרכנו, מתוך השדה,
ידיעה שלא ניתן לנכס כקניין פרטי אלא רק לארח או להחזיק. לזאת אנו מתכוונים במושג "ידיעה של גוף
רביעי": הידיעה של השדה.
המושג של "ידיעה של גוף רביעי" עורר תהודה חזקה בקרב אנשי שטח וחוקרי פעולה, שלרבים מהם היו
חוויות דומות אך לא הייתה להם שפה כדי להפוך אותן לנראות )39,000 הורדות למאמר(. מאמר המשך
שיתפרסם בקרוב, "בניית המדע של השדה החברתי", מציג מתודולוגיה לחישה עמוקה )Deep
sensing )ומציע להרחיב את המטא-פרדיגמה הנוכחית של המדע, המרוכזת כיום בנתונים אובייקטיביים
של גוף שלישי, כדי לכלול את מה שאנו מכנים נתוני עומק )Data Deep): ידיעה של גוף רביעי המעוגנת
בשיטות מעודנות של חישה עמוקה. אנו מאמינים כי הדיוק המדעי )Rigor )אינו פוחת כאשר אנו כוללים
את הצופה. הוא מעמיק.
.7 מה ששום אלגוריתם אינו יכול לחשב: שלוש צורות של אינטליגנציה למעבר מעבר
ל"מונוקולטורה אפיסטמית"
אדמה טבעית מדולדלת ואדמה חברתית מדולדלת הן ביטויים של אותה מערכת הפעלה נצלנית. לא ניתן לרפא אותן בנפרד. הבעיה היסודית בשני המקרים היא מונוקולטורה (גידול חד-זני). בחקלאות, המונוקולטורות מדלדלות את האדמה הטבעית. בדרכי הידיעה שלנו, מונוקולטורות אפיסטמיות (monocultures Epistemic), צמצום כל ידע תקף לנתונים מכומתים ונטולי הקשר של גוף שלישי, מדלדלות את הקרקע החברתית. כפי שטענו פרנסיסקו וארלה, אוון תומפסון ואלינור רוש בספרם "התודעה המגולמת" (1991 ,Mind Embodied The), קוגניציה אינה פונקציה של המוח לבדו, אלא של האורגניזם כולו בתוך סביבתו. כשאנחנו מצמצמים את הידיעה לאפיק אחד בלבד, אנחנו מרוששים את האקולוגיה השלמה של האינטליגנציה.
המעבר מ"היעדרות" (Absencing)ל"נוכחות עמוקה" (Presencing)אינו מתרחש ברובד הקוגניטיבי לבדו. הוא מתרחש בשלושה גופים בו-זמנית, הפיזי, החברתי והפלנטרי, שהם מערכת חיה אחת. לפי ארגון המזון והחקלאות של האו"ם (FAO), נותרו לנו בערך 60 מחזורי יבול בקצב הנוכחי של שחיקת הקרקע. במקביל, אנו מתמודדים עם מגיפה של בדידות המכלה את הקהילות שלנו מבפנים. משברשכבת הקרקע העליונה ומגיפת הבדידות הם אותו משבר בקני מידה שונים: שניהם תוצאה של מונוקולטורות נצלניות, אחת חקלאית והשנייה תודעתית, המדלדלות את המצע החי שמתוכו צומח שגשוג. לכן, חיזוק הקרקע החברתית דורש את כל קשת האינטליגנציה האנושית: קוגניטיבית (ראש), רגשית ויחסית (לב), וסומטית-מעשית (יד), ואת הגוף הקולקטיבי המכיל את שלושתן. זהו הדבר ששום אלגוריתם אינו יכול לחשב.
ריפוי האדמה החברתית דורש העמקה של יכולות החישה שלנו.
הבמה המרכזית שבה מעוצב העתיד אינה נמצאת במרכזי נתונים. היא נמצאת במערכת היחסים שבין תשומת הלב, הכוונה ותודעת ההשפעה (Agency)שלנו. האתגר הגדול ביותר בנוגע ל-AI אינו האם היא תעלה על האינטליגנציה האנושית, אלא האם אנחנו נהפוך דומים יותר ויותר למכונות. כדי להבין מדוע, הבה נבחן שלוש צורות של אינטליגנציה הנמצאות כיום בזירה:
1. בינה מלאכותית (AI): מונו-אפיסטמית, הפועלת מתוך ידיעה של גוף שלישי ומזהה דפוסים
מחוץ למערכת. מודלי שפה גדולים )LLMs )מצטיינים בכך. הם יכולים לעבד יותר נתונים, מהר
יותר, מכל אדם אי פעם. אך הם יכולים לעבוד רק עם מה שכבר קיים, עם דפוסי העבר.
2. אינטליגנציה אורגנית (OI): מולטי-אפיסטמית, המקיפה את כל קשת הידיעה האנושית מגוף ראשון ועד גוף שלישי. OI היא מה שקורה כשאנחנו חושבים לא רק עם הראש אלא גם עם הלב והידיים, כאשר התודעה מגולמת בתבונת הגוף (Embodied), יחסית ותלוית הקשר. זוהי האינטליגנציה של הישות האנושית השלמה בתוך סביבתה.
3. אינטליגנציה של השדה החברתי (SI): מטא-אפיסטמית, ידיעה של גוף רביעי. אינטליגנציה של השדה החברתי היא היכולת לחוש ולפעול מתוך השדה החי המחבר בינינו, המצע שממנו
צומחות הן הידיעה האישית והן הידיעה הקולקטיבית. זהו מה שמסורות ילידיות מתרגלות
כ"מודעות יחסית", ומה ש"ידיעה של גוף רביעי" מכנה כתופעה ניתנת למחקר. SI אינה רק
פרספקטיבה נוספת בערמה; היא מודעות למצע שממנו נובעות כל הפרספקטיבות, שינוי
אונטולוגי בהווייתו של היודע.
—
הראיות האמפיריות למה שמונח על הכף הולכות ומצטברות. מחקר שנערך ב-Lab Media MIT מצא ניוון קוגניטיבי מדיד אצל סטודנטים שהוציאו את תהליכי החשיבה שלהם למיקור חוץ ל-AI לאורך ארבעה חודשים. בינתיים, ההוצאה העולמית על AI צפויה להגיע ל2.5- טריליון דולר בשנת 2026 לבדה (לפי Gartner), לעומת השקעה זניחה בטיפוח עולמו הפנימי של האדם.
המונוקולטורה האפיסטמית המתרחבת במהירות של ה-AI, צמצום האינטליגנציה לחישוב, היא אולי האתגר המשמעותי ביותר של זמננו. השאלה אינה האם נוכל לבנות מכונות חכמות יותר. השאלה היא האם נוכל להפוך לאנושיים יותר בנוכחותן. ושאלה זו אינה מופשטת. היא נוכחת בחייו של כל אדם: איזו מהאינטליגנציות הללו אני מטפח ומחזק בעבודתי ובחיי היומיום שלי? ואיזו מהן אני מוציא למיקור חוץ ומחליש?
כיצד ייראה טיפוח של אינטליגנציה של השדה החברתי הלכה למעשה? בשנה שעברה השקנו יוזמה ב-Institute Presencing בשם "מעבדות החישה העמוקה" (Labs Sensing Deep). המעבדה מכנסת קהילה גלובלית של עוסקים בשינוי מערכתי מבוסס-מודעות, החוקרים יחד מקרים התפתחותיים ספציפיים דרך שילוב של תרגול התבוננותי (Contemplative), תרגילי גילום (Embodiment), שיקוף מערכתי ודיאלוג יוצר (Generative). המתודולוגיה מעוגנת בצורה מפותחת של חשיבה מערכתית: בעוד שחשיבה מערכתית קלאסית גורמת למערכות לראות את עצמן, חישה עמוקה גורמת למערכות לראות, לחוש ולהנכיח את עצמן.
יוזמות כמו מעבדת החישה העמוקה אינן ניסויים בדינמיקה קבוצתית אלא חידושים בתשתיות
להתחדשות ולריפוי בקנה מידה פלנטרי. במעבדות מכוונות אלו, המשתתפים עובדים עם קשב
קולקטיבי, מודעות פתוחה וחישה מגולמת ברמת השדה כדי לגשת לממדים של ידיעה מתהווה, שאף רפלקציה אישית או תהליך קבוצתי קונבנציונלי אינם יכולים להגיע אליהם. הן, במהותן איברי תפיסה קולקטיביים, וסוג התשתית שהזמן והמרחב הפלנטרי שלנו זקוקים לה בדחיפות.
אם אלו הם חלק מזרמי העומק של הרגע הנוכחי, כיצד אנו מכוונים את עצמנו קדימה? במה אנו
מבחינים? מה קורא לנו? מהו החלק שלנו בעשייה?
8. "שכבת הקרקע העליונה" של ההתחדשות החברתית: מרחב מקביל של חדשנות
וצמיחה
המערכות שבורות, האנשים לא. שניים מתוך שלושה אנשים רוצים לתרום לשינוי חיובי. לעיתים קרובות אנו רואים ניצנים של התחדשות (shoots Regenerative) המגיחים ביוזמות מקומיות או בהקשרים
שבהם הסדקים במערכת הישנה נפתחים לעין כל.
לפיכך, מעל לפני השטח, יש לנו מוסדות ומערכות שבורים, לרוב משום שהם פועלים על מערכות
הפעלה מיושנות. אבל מתחתם, ממש מתחת לשכבת הקרקע העליונה, ישנו פוטנציאל רדום עצום של אנשים שרוצים להיות חלק מסיפור אחר.
אך מה שאולי מעניין ביותר הוא מה שקורה בין שני המרחבים הללו, מה שקורה ברמת שכבת הקרקע העליונה (Topsoil) עצמה. שם אנו רואים זן חדש לגמרי של מיזמים ויוזמות מוכווני שליחות. יזמים חברתיים הבונים עסקים רגנרטיביים, מודלים של "בעלות-נאמנות" (ownership-Steward) המעצבים מחדש ממשל תאגידי, אנשי חינוך מבוססי-מודעות המדמיינים מחדש למידה, ומארגנים קהילתיים השוזרים מארג אזרחי חדש, כמו אלו שראינו במיניאפוליס, לצד יזמים המפתחים אבות-טיפוס למודלים
כלכליים ודמוקרטיים חדשים בכל קנה מידה. מה שאנו רואים בשכבת הקרקע העליונה הוא הופעתו של מרחב חדש של ניצנים קטנים, שכל אחד מהם בוחן דרכי פעולה חדשות.
המרחב האמצעי הזה של התחדשות חברתית לא רק מייצר אבות-טיפוס לדרכי פעולה חדשות, אלא במקרים רבים גם עוזר למוסדות ותיקים קיימים לשדרג בהדרגה את מערכות ההפעלה שלהם.
ה-Assembly Citizen Global(אסיפת האזרחים הגלובלית) היא דוגמה לכך: תשתית רב-מוקדית המתפקדת כאיבר פלנטרי של חישה משותפת וניסוח רצונותיהם של אזרחים ממקומות שונים, כאשר הם מקושרים בתהליך של דיון משותף (process Deliberative). היא כבר מטמיעה את עצמה בתוך
מסגרות מוסדיות קיימות, כולל במסלול הפעולה האזרחי של ועידת האקלים (30 COP).
ניתן לחשוב על המרחב האמצעי המתהווה הזה (שסובל מתת-תקצוב וחוסר תמיכה משוועים) במונחים של שלושה תנאים מאפשרים:
1. עלינו לטפח רשת פלנטרית של "איי קוהרנטיות" קטנים, המתפקדים כאיברים קולקטיביים
לחישה משותפת של צורות עבודה וחיים משותפים חדשות.
2. עלינו לבנות מבנה מקביל של חדשנות ולמידה מוסדית, המפתח אבות-טיפוס לצורות פעולה
חדשות ובמקביל עוזר למוסדות מהסגנון הישן להעביר את מערכת ההפעלה שלהם מעקרונות
נצלניים לעקרונות ופרקטיקות של התחדשות.
3. אנו זקוקים למבני תמיכה איכותיים כדי לדמיין ולעצב מחדש את החינוך וההשכלה הגבוהה
בדרכים המטפחות למידה מתוך העתיד המתהווה ו"ידיעה של גוף רביעי" כיכולת קולקטיבית
חיונית.
בכל המקרים הללו, עיצוב מוסדי מחדש פירושו שינוי של מערכת ההפעלה עצמה, ולא רק אימוץ מדיניות חדשה בתוך הלוגיקה הישנה. במהלך שני העשורים האחרונים, עמיתיי ואני מיפינו ארבעה שלבים של מערכות הפעלה במוסדות הליבה של החברה: מבוססת-אגו (1.0 centric-ego), מבוססת-מערכת
:cosmo-centric 4.0) יקום-וממוקד ,(eco-centric 3.0.9 אקו-מבוססת ,(system-centric 2.0) המבוסס על מודעות משותפת לשדה).
אם אתם יזמים, מורים, יזמים קהילתיים או מנהיגים בכל ארגון או תחום: חשבו היכן אתם יכולים לייצר אב-טיפוס ללוגיקת ההפעלה החדשה בהקשר שלכם. המעבר ממערכת מבוססת אגו למערכת מבוססת אקו אינו מתחיל ברמת המדיניות הגבוהה. הוא מתחיל במקום שבו אתם נמצאים, בשיחה הבאה, במיזם
הבא, בהחלטה הבאה על האופן שבו אתם מחזיקים את המרחב סביבכם.
ברמה החברתית או הציוויליזציונית, השינוי הנדרש הוא מעבר מלוגיקה של 1.0/2.0 ללוגיקה של
3.0/4.0 בשלושה תחומים שלובים:
● עיצוב מחדש של "כלכלת-ארץ": מעקרונות ופרקטיקות של מערכת מבוססת אגו למערכת
מבוססת אגו. פירוש הדבר הוא מעבר מהתמ"ג כמדד יחיד להתקדמות למדדי רווחה
(Wellbeing), מבעלות נצלנית לבעלות-נאמנות, וממערכת פיננסית המחצינה עלויות
(costs Externalizes)לכזו המפנימה את בריאותם של המשאבים המשותפים (The
commons). אנו כבר רואים אבות-טיפוס לכך: חברות בבעלות-נאמנות כמו Bosch ו-Zeiss,
תנועת ה-Corp-B, נאמנויות קרקע קהילתיות, שרשראות אספקה רגנרטיביות ובריתות סחר אזוריות כגון RITA.
● עיצוב מחדש של "פוליטיקת-ארץ": מרב-צדדיות (Multilateralism )וגיאופוליטיקה מסורתיות ל"פוליטיקת-ארץ" וצורות ממשל רב-מוקדיות, שבהן קבלת ההחלטות מבוססת יותר ויותר על המקום (based-Place )ומשותפת בין רמות שונות, אסיפות אזרחים, קואליציות אזוריות ורשתות חברה אזרחית טרנס-לאומיות לצד סוכנויות לאומיות ואיגודים עסקיים אזוריים.
● עיצוב מחדש של החינוך וההשכלה הגבוהה: ממודלים עסקיים של העברת תוכן וידע של גוף שלישי, לסביבות למידה של פעולה טרנספורמטיבית המתמקדות בידיעה של גוף רביעי ובשגשוג. אם מחיר הידע שואף לאפס, והוא אכן כזה, ככל שה-AI הופכת את המידע לזמין בכל מקום, הרי שתפקיד החינוך אינו עוד העברת תוכן, אלא טיפוח היכולות שה-AI אינה יכולה
להחליף: היכולת לחוש, להתייחס וליצור מתוך יצירתיות עמוקה, מתוך המקור ( Source).
אלו אינן הצעות אוטופיות. אלו הם עקרונות עיצוב לטרנספורמציה מוסדית שכבר מתרחשת במגזרים שונים. הרקמה המקשרת החסרה היא מה שמחבר ביניהם: תשתיות מאפשרות חדשות המטפחות את
ה"אדמה החברתית" שממנה צומחת, בסופו של דבר, כל התחדשות חברתית.
.9 קריאת הזמן: טיפוח האדמה החברתית של עידן צירי חדש
מה שמחבר את המעברים מאגו לאקו, ומהיעדרות לנוכחות עמוקה, היא יכולת שהתחלתי לכנות אוריינות אנכית (literacy Vertical): היכולת להסיט את מבנה הקשב לרמות שונות (למשל: מקשב ממוקד למודעות פתוחה), ובכך לפעול מתוך בסיס רחב ועמוק יותר של ידיעה והוויה.
אוריינות אנכית מציינת יכולת ממשית שניתן לטפח באמצעות תרגול: היכולת להבחין במקום שממנו נובע הקשב של הפרט, ולהסיט את המקום הזה באופן מכוון. רוב החינוך שלנו מטפח אוריינות אופקית, ניווט
בתוך תכנים במסגרת מבנה תודעה נתון. אוריינות אנכית משנה את מבנה הקשב עצמו. בעידן של
תעשיות "פצצול תשומת לב", זוהי ככל הנראה מיומנות-העל החשובה ביותר של זמננו.
לפני כ2,500- שנה, במה שהפילוסוף קארל יאספרס כינה "העידן ִ הצירי" (Age Axial), קרה דבר יוצא דופן בתרבויות שלא היה ביניהן כל מגע. בסין, לאו דזה וקונפוציוס; בהודו, הבודהה; בפרס, זרתוסטרא;
במזרח התיכון, נביאי ישראל; ביוון, סוקרטס ואפלטון. לאורך תרבויות אלו, בני אדם החלו להתרחק מהיטמעות מיתית ולגלות רפלקציה מוסרית פנימית. לראשונה, יחידים חוו את עצמם כסוכנים אחראיים אל מול אופק אוניברסלי. זו הייתה לידת העומק האנכי ברמת הפרט. הסף הנוכחי דורש מאיתנו לפתח את העומק האנכי הזה כעת ברמה הקולקטיבית, ברמת המערכת השלמה שאנו מגלמים יחד מרגע
לרגע. לא הארה אינדיבידואלית, אלא השדה החברתי ההופך מודע לעצמו. תובנתו של תומס ברי, שאנחנו הארץ ההופכת מודעת לעצמה, אינה שאיפה פואטית אלא אתגר מבצעי.
אין מדובר בהישג אישי. יש להפוך את האוריינות האנכית לדמוקרטית כתשתית אזרחית. וישנן ראיות לכך שזה כבר מתחיל לקרות: 270,000 משתתפי lab-u ב185- מדינות; תרגול מיינדפולנס שצמח
מפחות מ1%- ל14%- בקרב מבוגרים בארה"ב תוך שני עשורים; ServiceSpace, המונה 1.5 מיליון
חברים לאורך 25 שנה, שנבנה כולו ללא פרסום או גיוס כספים. אלו הם רק חלק מהזרעים הרבים
הסובבים אותנו. הם מראים כי היכולת לפעולה קולקטיבית מבוססת-מודעות קיימת ויכולה להתרחב.
כל דולר המושקע בתשתית AI הוא בחירה באיזה סוג של אינטליגנציה אנו מהמרים. זה אינו טיעון נגד
בינה מלאכותית, זהו טיעון בעד השקעה באינטליגנציות שה-AI אינה יכולה להחליף.
התגובות העמוקות ביותר לרגע זה אינן תוכניות אלא פרקטיקות, והאנשים שמגלמים אותן יודעים זאת.
בשיחה שנערכה לאחרונה, ניפון מהטה ניסח זאת להפליא: "מה שהעולם זקוק לו ביותר הוא נוכחות. מה
שהעולם זקוק לו ביותר הם אנשים שהתעוררו לחיים. כי אם אתם ואני נתעורר לחיים יחד, אנו למעשה
מחדשים שדה של התהוות המוליד אפשרויות חדשות לחלוטין".
תשע התצפיות הללו. הן הזמנה להישיר מבט יציב, לחוש את מה שמתהווה, ולפעול מתוך המקור
העמוק ביותר העומד לרשותנו. הקרע הוא אמיתי. אך כך גם ההתחדשות השוכנת בתוכו ובתוכנו. כפי
שכתב המשורר הגרמני הלדרלין: "אך במקום בו נמצאת הסכנה, שם צומח גם כוח ההצלה…".
ברוח זו, הרהרו בשאלות הבאות:
● קרע: היכן בהקשר שלכם אתם חווים שבר, קרע והיעדרות?
● היעדרות: היכן בהקשר הרחב שלכם אתם רואים את לוגיקת ההפעלה של ההיעדרות?
● הלכי רוח: היכן בהקשר שלכם אתם רואים את ההתנגשות בין תפיסות עולם של "מערכת
מבוססת אגו" לבין המציאות של "מערכת מבוססת אקו" )שאנו נחבטים בה(?
● המערכות שבורות, האנשים לא: היכן בהקשר שלכם אתם חשים בזרעים של התחדשות
עמוקה?
● קרקע חברתית: כיצד אתם מטפחים את האדמה החברתית )הפרקטיקות שלכם להעמקת
המודעות, ההקשבה, הדיאלוג, החישה המשותפת, הדמיון המשותף, היצירה המשותפת
והמשילות המשותפת(?
● שדות חברתיים: מתי היו לכם חוויות שבהן חשתם בשינוי באיכות ההקשבה, השיחה, החישה,
הנוכחות או היצירה המשותפת ממצב אחד למשנהו )בכל סוג של הקשר או קבוצה(? מה
הבחנתם?
● כיצד אתם מטפחים את היכולת שלכם בכל שלוש האינטליגנציות: AI( ידע על(, OI( ידיעה וחישה
עם(, ו-SI( ידיעה דרך השדה(? באלו מהן תרצו להתמקד יותר בעתיד?
● שכבת הקרקע העליונה של התחדשות חברתית: היכן אתם משתתפים בהתחדשות שכבת
הקרקע להתחדשות ציוויליזציונית עמוקה: "איי קוהרנטיות" שאתם יוצרים או מחזיקים? תשתיות
למידה וחדשנות מקבילות שבהן אתם תומכים? מאמצי התחדשות מוסדיים שאתם חלק מהם?
● מהי תגובתכם לקריאת הזמן שלנו? מהי, לדעתכם, הקריאה הזו? כיצד היא פוגשת אתכם
ומהדהדת בכם? אילו זרעי כוונה אתם מחזיקים ומצמיחים בתגובה?
כאשר אני מצטרף לאירועים קהילתיים העוסקים באתגרים ובשאלות הקיומיות-קולקטיביות הללו
במקומות שונים בעולם, אני מרגיש לעיתים קרובות שזהו הרגע שלשמו נולדנו. לא כנטל, אלא כשליחות.
מה שמתבקש מאיתנו אינו גבורה אלא נוכחות. נוכחות משותפת. להיות נוכחים ומעורבים בקבלת
ההחלטות הקולקטיבית שתעצב את העתיד על פני כדור הארץ בעשורים ובמאות השנים הבאות. לא
ודאות, אלא הנכונות להישאר עם מה שמתהווה, גם כאשר איננו יכולים עדיין לראות לאן זה מוביל.
יצירה והחזקה משותפת של איי קוהרנטיות אלו, זוהי הפרקטיקה. טיפוח שכבת הקרקע העליונה
להתחדשות חברתית עמוקה, זוהי העבודה החשובה ביותר (והכי פחות מתוקצבת) של זמננו. זוהי
המתנה והקריאה החבויה בתוך הקרע. השאלה אינה האם יש לנו את היכולת. השאלה היא האם נישיר
מבט יציב, ונצמיח את האדמה, יחד.((
