נשים לרגע את הציניות והספקות בצד – סין, כמעצמה כלכלית גלובאלית, מבקשת לקדם ציויליזציה אקולוגית, "צויליזציה אנושית המתקיימת בהרמוניה עם המערכת האקולוגית". פיתוח אקולוגי מהווה עקרון מפתח בתכנית החומש הנוכחית של המפלגה הקומוניסטית. כן, אותה מפלגה ששמה את ארדואן והטיהורים שלו בכיס הקטנטן, עושה מאמצים לנהל תהליכי פיתוח על ספידים בשטח דומה בגודלו לאירופה. על אף הכוח העצום המרוכז בידיהם של מעטים, הממשל המרכזי בסין מתקשה לכפות את מדיניות הפיתוח שלו על השלטון המקומי בפרובינציות. למיזם החדשני שלו להתמודדות עם בעיה זו, הוזמן מרכז השל, לצד מכוני חשיבה רבים, לשלוח נציגות לכנס ולפורום של מכוני חשיבה. על כך אספר עוד מעט.
אתחיל מהפרובינציה המארחת של הכנס Eco Forum Global, גוויאצו (Guizhou). גוויאצו משתפת פעולה עם שוויץ, ליצירת פרובינציה אקולוגית. יש לה מחד טביעת רגל אקולוגית נמוכה ביותר (שישית מהסוף בסין, 1.72 gha/p) אבל גם הכנסה נמוכה במיוחד (חמישית מהסוף בסין, 2852$ לאדם בשנה). כפרובינציה קטנה (35 מיליון תושבים…) שנמצאת באחד האזורים העשירים ביותר בסין במגוון ביולוגי, טבע הררי מטריף ויופי עוצר נשימה, היא נמצאה מתאימה ביותר להתנסות בקידום ציויליזציה אקולוגית, יעילה בשימוש במשאבים, כזו שעושה את קפיצת הפיתוח שלה, לא דרך תעשייה מזהמת ואגרסיבית, אלא דרך גישות פיתוח מתקדמות והשקעה בתיירות.
נציגי פרובינציית Hebei, פרובינציה שמקיפה גיאוגרפית את בייג'ין (73 מיליון תושבים), הציגו בכנס מידע מרשים ביותר, הן על חקיקה בנושאי זיהום אוויר והקמת מערכות בקרה ואכיפה בקנה מידה פרובינציאלי. בזמן שאצלנו מתווכחים על עתידן של יחידות 1-4 בתחנת אורות רבין, פרובינציה זו שדרגה 2780 יחידות פחמיות ליחידות "ultra-low-emission", סגרה 505 מחצבות פתוחות (במהלך 2015 בלבד) ועוד ועוד. ב 5 השנים החולפות צריכת האנרגיה בפרובינציה זו צנחה ב 25% ליחידת תמ"ג והותקנו 5 מיליון kw אנרגיות מתחדשות (2.6 רוח, 2.4 פוטו-וולטאי). הם קרובים מאד לעמידה ביעד ל 2017 להפחתה (ביחס ל 2013) של 60 מיליון טון ברזל, 61 מיליון טון בטון ו- 40 מיליון טון פחם. 1.47 מיליון רכבים מזהמים וישנים הוצאו משימוש במהלך 2013-5.
הנתונים הללו מרשימים גם לעיניים ספקניות. סין מתמודדת עם שינויים בקצב ובקנה מידע חסרי תקדים. במהלך 36 שנים, קפצה האוכלוסיה העירונית הסינית מ 170 מיליון תושבים ל 750 מיליון תושבים (נכון ל2014). על כן ניתן למצוא בסין אין ספור ערים שנמצאים במגוון מצבי ביניים של פיתוח, בדיוק הזמן בו ניתן לכוון ולעצב ערים בריאות, יעילות, מקיימות וחכמות, שמספקות איכות חיים לתושביהם במאצעות מגוון מנופי פיתוח כלכליים מודרניים.
עם זאת, הממשל המרכזי בסין מתקשה מאד לאכוף את המדיניות לפיתוח אקולוגי ברמות הפרובינציה והשלטון המקומי. על כן יזמה לאחרונה ממשלת סין מהלך להקמת מכוני חשיבה ומחקר ברמה המקומית. למעלה מאלף מכונים שכאלה, יוקמו על בסיס מומחים מקומיים ממגוון דיסציפלינות, יעסקו במחקר, חשיבה ויצירת מדיניות מקומית מושכלת. מכונים אלו יעבדו עם השלטון המקומי, יאפשרו הטמעה של מדיניות מתקדמת מבוססת מחקר, ותוך כך יזהו שחיתות מקומית ויחשפו אותה. גם עם מידה נאה של ספקנות, המהלך הזה מרשים ביותר.
בדיוק סביב המהלך הזה הוזמן מרכז השל לשלוח נציג (אותי :-)) לכנס Eco Forum Global שהתקיים בגויאנג (Guiyang), בירת Guizhou שהוזכרה לעיל. 35,000 משתתפים הגיעו לכנס, רובם המוחלט סינים. חוץ מכמה נציגי ארגונים מערביים, רוב הנציגים היו של מכוני חשיבה סיניים. כאלה שמקדמים מדיניות 2 ילדים למשפחה, אחרים שמבקשים לבטל את עונש המוות או לקדם את מעמד האישה, וכמובן – אין ספור מומחים מארגוני סביבה שונים, המקדמים עירוניות טובה, אנרגיות מתחדשות, שיקום של נחלים ומערכות אקולוגיות אחרות, אכיפת חקיקה קיימת וקידום חקיקה סביבתית מחמירה יותר, קיימות עירונית מערכות פיננסיות ירוקות. בכלל לא ברור מאליו השיח הער, ומה שנראה כשת"פ מתקדם בין מכוני חשיבה רבים לזרועות השלטון המרכזי והפרובינציאלי. משהו שברגעים מסוימים נתקנאתי בו מהיכרותי עם הדינמיקה בין משרדי ממשלה רבים ויחסם לארגוני חברה אזרחית בכלל ומכוני חשיבה בפרט.
כדובר במושב הפורום למכוני חשיבה ומחקר, בקשתי להציג את האסטרטגיה של מרכז השל לקיימות לקידום אורח חיים מקיים ותרבות בת קיימא. שתפתי את באי המושב בדמויות ומושגים המכוננים את הבנתנו המערכתית, הפנורמית והבין תחומית של אתגר הקיימות, בהתנסות שלנו ב"לספר את סיפור הקיימות", בעבודה שלנו עם סוכני ועושי שינוי, אותם "מאמצים מקדימים", במסגרת תכניות למידה טרנספורמטיביות, כאלו המשנות תפישת עולם, ועל הרצון שלנו לתמוך באותם סוכני שינוי בעשייה שלהם בשטח. בעיקר ניסיתי, לאחר שורה של דוברים שדברו על הצעות מדיניות, חקיקה ויישום טכנולוגיות שונות, להציע להם להרחיב את מעגל השותפים להבנה מעמיקה של האתגרים והמערכות שמכוננות אותם, ויחד עמם לחזות ולקדם עולם בר קיימא. מהלכים כאלה תורמים רבות לקידום וליישום מדיניות לפתוח בר קיימא בראי המקום.
כמה תובנות לסיום:
- אין קשר בין מה שאהרוני טוען שהוא אוכל סיני, פה בישראל, לאוכל בסין (ואוכל סיני אמתי בהחלט מאתגר את המבקשים להמעיט במוצרי מזון מן החי).
- תפישת האירוח הסינית משובחת ברמות שקשה לתאר.
- כשנחשפים לממדי האתגרים מחד והעשייה מאידך בסין, קשה שלא לבחון שוב את התפקיד של ישראל בקידום אורח חיים מקיים. שהרי, גם אם נאפס עד 2020 את פליטות גזי החממה שלנו, אין לזה משמעות ישירה בקנה מידה גלובלי. אם כן, אז מה התפקיד שלנו? מה עשוי להיות משמעותי בקידום קיימות? לדבריה של ד"ר ליה אטינגר, יש לנו תפקיד מפתח ביצירת דינמיקה של האצה והגדלת המחויבויות של המדיניות השונות לצמצום גזי חממה ויישום מוצלח של המדיניות שבחרו לשם כך. מדינת ישראל יכולה להוות מרכז ניסיוני, בו ניישם תפישות וטכנולוגיות חדשות, נשפר אותם, ולאחר מכן אלו ישוכפלו בקנה מידה גדול למקומות חדשים. אני נוטה להסכים איתה, בתוספת הצנועה הבאה – עלינו לעודד ולקדם תופעות תרבותיות עוצמתיות של אורח חיים מקיים. כאלה הניתנות לשכפול. עלינו לעצב תרבות בת קיימא ולהפיץ אותן הלאה.
