ויירד קצת גשם, והארץ תשקוט. מישהו זוכר שגל שריפות חסר תקדים פקד אותנו לפני מספר שבועות בלבד? במשך תקופה אינטנסיבית (אך קצרה), כל המדינה ביקשה לדעת: איך ייתכנו שריפות כה רבות, במוקדים כה רבים, בתקופה כה קצרה? אתר NRG אף העמיד את השאלה להצבעה: "האם מדובר בתוצאה של מזג האוויר הקיצוני, או שישראל מתמודדת עם טרור מסוג חדש? הצביעו." כאילו שאפשר לקבוע עובדות אמפיריות ע"י סקר אינטרנטי. אבל מעבר לכשל הזה, הרי אלו אינן האלטרנטיבות היחידות. יש אופציה שלישית.
בחלק מהמוקדים, הסיבה היתה שילוב של רשלנות ותנאים קשים. ומאידך, באחרים מעטים, כנראה שאכן היו הצתות מכוונות. זה לא מנע מפוליטיקאים קולניים להכריז שאנו נמצאים בלא פחות מאשר מתקפת טרור של הצתות הדורש חיפושים נרחבים אחר חשודים. אבל דווח גם שהיו מוקדים בנצרת, בנחף בגליל, באום אל-פחם, בסאג'ור, טמרה, כעביה, ובמעליא, וגם בשועפאט בירושלים. בסך הכל, נראה שיש יותר הסתה מאשר הצתה. היו גם האשמות באסון הגדול בכרמל ב-2010, ונעצרו חשודים – עד שהוכח שהשריפה פרצה בשל רשלנות.
ולמרות הגשם, ולמרות שכולם רוצים לשכוח מכל העניין, אנחנו חוזרים לשאלה: למה כל כך הרבה, ולמה בתקופה הזאת? וכאן האופציה השלישית.
זום אאוט
לענות על השאלות הללו, דרוש הקשר. כשעושים זום אאוט למצב האזורי במזרח התיכון, מקבלים תמונה שונה. אלה אתרי שריפות בשבוע של השריפות אצלנו, שממופים על ידי NASA בחישה מרחוק, באתר Global Forest Watch.
אין כאן בעיה ישראלית בלעדית. השטח בוער ממצרים ועד לבנון, לרבות עיראק אירן וטורקיה, ועוד. מה גם שבשנים האחרונות, בעונות יובש בארץ, כמות השריפות מגיעה למאות ביום, ועשרות אלפים מקרים בשנה.
האופציה השלישית
כבר בשנת 2010, שנת השריפה הגדולה בכרמל, כתב פרופ' דני רבינוביץ, מאוניברסיטת תל אביב (וכעת, ראש בית ספר פורטר ללימודי סביבה שם), את השורות הבאות:
"הטמפרטורות הקיציות…ועצירת הגשמים… שמושפעים באופן ישיר משינוי האקלים – הביאו את יערות הכרמל למצב של יובש קיצוני. שמונה …השריפה בכרמל היא אות מן העתיד: ההתחממות הגלובלית, שלא פוסחת גם על ישראל, עוד עתידה לצערנו לזמן לנו הרבה עצים יבשים שיעלו בלהבות השמימה בהרבה שריפות." (ההגדשה הוספה – ג'.ב.)
אבל רגע, משבר האקלים? זאת אופציה שלישית? הלא אמרנו "מזג האוויר הקיצוני"? אז זהו, שלא. וזה לא דיוק מפולפל: אקלים זה לא מזג האוויר, ומשבר האקלים איננו 'אירוע חריג' של התחזית היומית, או עונה לא רגילה.
הנשיא הנבחר של ארה"ב, דונלד טראמפ, סבור שמשבר האקלים הינו מזימה/מתיחה של הסינים להכשיל את ארה"ב. האמת היא שמשבר האקלים נגרם מפעולות בני אדם הפולטות גזי חממה שונים, מתחנות כוח, מחקלאות, מתעשייה, מתחבורה, ועוד. מדובר לרוב בשריפת דלק מחצבי כמו פחם, נפט וגז, שעל פני שנים משנה את האקלים הגלובלי, וכבר גרמה לעליה בטמפרטורה הממוצעת של הכדור הארץ. התוצאה היא המסת קרחונים ועליית פני הים, וגם עלייה דרמטית באירועים קיצוניים מכל הסוגים: בצורות ויובש כמו אצלנו, שיטפונות והוריקנים כמו בארה"ב, ואף לגלי קור ושלגים.
אצלנו, ובמזרח התיכון כולו, ההתחממות הממוצעת שאנו חווים, עם שינויים במשטר הגשמים והרוחות, לכיוון יובש ובצורות, יצרו את המציאות. התנאים האקלימיים החדשים הופכים כל רשלנות לאסון אזורי, עם הרבה יותר נזק. גם במערב ארצות הברית, מחקר מראה שהשטח שנפגע משריפות הוכפל בשלושים שנים האחרונות, הודות למשבר האקלים.
הסביבתי הוא פוליטי
יהיו אלה שיגידו שהצד הפוליטי זה ההצתות (עד כמה שהיו), או המצב הביטחוני בכלל. ומשבר האקלים? זה סביבתי, מקסימום חברתי. אך שוב פעם – המציאות היא אחרת. מאחורי קונפליקטים פוליטיים רבים בעולם מסתתר מאבק על משאבים: מים, קרקע, מזון, מחצבים, נפט. משבר הפליטות – גזי החממה שמביאים לבצורות ורעב, ולמלחמות, דיכוי ומרד – מביא ישירות למשברי הפליטים, באזור שלנו וברחבי העולם. על כן הסביבתי הוא פוליטי.
הסביבתי הוא גם כלכלי. פרופ' דני רבינוביץ מציין: "ישראל מקדישה 0.07% מהתקציב לשינויי האקלים, לעומת מדינות האיחוד האירופי, שמקדישות לזה 4% מהתקציב." לא מדובר בהוצאות סתם – אלה השקעות לטובת המשק, בתחומי העסקה חדשים, פיתוח אנרגיות מתחדשות, שלא נדבר על היערכות לקראת אירועי קיצון מכל הסוגים. ועוד פרט קטן: עתיד ילדינו.
כמה אבחנות חשובות: זה לא מזג אוויר (זמני, תבניות מוכרות) אלא אקלים (מגמות ארוכות טווח, מציאות חדשה בלתי יציבה). שנית, השלכות משבר האקלים אינן 'אסונות טבע', אלא מעשה ידי אדם לכל דבר. משמע, אנו יכולים (ולכן – חייבים) להתמודד עם הגורמים. ביכולתנו להשתנות, ולשנות את המציאות. זה הלקח מהסכמי פריז מהשנה החולפת. ומדע האקלים מלמד שהמצב רק יילך ויחמיר. מה שצפוי הוא גרוע בהרבה, ולכן עלינו להיות חלק מהמהלך העולמי.
כותרות כמו "משבר אקלים", או "המשבר הסביבתי", הן טועות ומטעות. זה לא משבר של האקלים או הסביבה, אלא של עצמנו: משבר אנושי, חברתי, פוליטי וערכי. אם אנחנו לא רוצים לעסוק לנצח בכיבוי שריפות, אנחנו חייבים לאמץ את החזון והמדיניות של קיימות: גם סביבתית וגם פוליטית.
