העולם הולך ומתחמם, זו עובדה מוסכמת בקהילת המדע. אחד הגורמים העיקריים לכך הוא השימוש בדלקים פוסילים. למרות אינספור רעיונות חדשניים, קצב המעבר לאנרגיות מתחדשות אינו מותאם לדוחק השעה – עצירת את ההתחממות הגלובלית.
בישראל, האנרגיה המתחדשת, הרלוונטית ביותר, היא האנרגיה הסולארית. מדובר באנרגיה ירוקה וזמינה ברוב מדינות העולם ובוודאי במדינה שטופת שמש, כמו שלנו.
על פי תכנית NZO של מרכז השל, ישראל צריכה ויכולה לעבור לאנרגיות מתחדשות עד לשנת 2050. הצבת יעדי ביניים שאפתניים, כמו 50% אנרגיות מתחדשות עד שנת 2030, היא צעד ראשון בדרך להשגת המטרה.
על מנת לקדם את יישום התכנית, המדען הראשי של קק"ל ומרכז השל לקיימות יזמו את פרויקט 'שמש יזרעאל' שמטרתו למפות את מלוא הפוטנציאל לייצור אנרגיה סולארית במרחבה של מועצה אזורית, את החסמים, האפשרויות וההזדמנויות. הפרויקט התבצע בשיתוף המועצה האזורית עמק יזרעאל.
במסגרת המחקר, נערך מיפוי של שטחי הגגות במרחב המועצה האזורית, בהם: גגות בתים פרטיים, מבנים וסככות בשימוש חקלאי, מבני ציבור ומבני תעשייה. בהמשך, חושב פוטנציאל הייצור הסולארי מגגות אלו, וכן נבדק איזה אחוז מהגגות כבר מומש (כלומר, על כמה גגות הוקמו מערכות סולאריות) ומתוך גגות אלו – כמה מוצו רק באופן חלקי.
התוצאות הראו כי נכון לשנת 2021, פוטנציאל הייצור הסולארי מגגות במרחב המועצה הנו משמעותי ביותר ועומד על כ-390 מגה-וואט, אשר רק כ-15% ממנו מנוצל כיום. פוטנציאל הייצור הגבוה ביותר קיים במבני חקלאות ותעשיה, אך עד כה נוצלו רק כרבע מהם ומתוך אלו, יותר משליש מנוצלים באופן חלקי בלבד. גגות של בתים פרטיים נושאים פוטנציאל ייצור גדול (כ-125 מגה וואט) אך אחוז המיצוי שלהם נמוך במיוחד ועומד על 3.4% בלבד. עבודת שטח וראיונות עומק הצביעו על שורה של חסמים, שנוגעים לתהליכי תכנון ורגולציה, לבעיות בירוקרטיות, לאסדרות התעריפיות הקיימות וכן, לחסמים פסיכולוגיים ולפערי ידע, בקרב התושבים.
החסמים שזוהו הועברו לצוותי העבודה האסטרטגיים במשרדי הממשלה הרלוונטיים, וקודמו המלצות לפתרונם. במקביל, מרכז השל מפתח תוכניות התערבות ברמה המקומית, על מנת להעלות את מודעות האוכלוסייה ליתרונות הקיימים בהתקנת מערכות סולאריות ולהקל על החסמים מולם הם מתמודדים.
