משבר האקלים, שמושפע מייצור גזי חממה ונמצא קשור לפעילות האדם, נעשה אחד האתגרים המרכזיים של המאה ה 21. ערים גדולות בעולם עומדות היום בחזית המאבק למניעת הידרדרות שינויי האקלים, מאחר שרוב אוכלוסיית העולם, והאוכלוסייה בישראל, מתגוררת ביישובים עירוניים. העיר היא היצרנית הגדולה של גזי החממה אף שהשטח העירוני מהווה רק 0.4% משטח כדור הארץ. כתוצאה מכך העיר נפגעת כלכלית ותושביה חשופים לסיכונים בריאותיים ואחרים.
המשבר אינו רק אתגר לתושבי הערים, למנהיגים ולציבור, אלא גם הזדמנות לשפר את איכות החיים בערים תוך הדגשה וחיזוק הקהילתיות במטרה לצמצם פערים חברתיים וכלכליים. מזה כעשור מקדמות עיריות בישראל פרויקטים סביבתיים-חברתיים כמו שבילי אופניים, התייעלות אנרגטית במוסדות ציבור, תכניות חינוך סביבתי בבתי ספר יסודיים, הפרדת פסולת במקור בשכונות מגורים, פיתוח שטחים ציבוריים פתוחים ועוד. לצד העשייה העירונית פורחת פעילות נרחבת של אזרחים, ארגונים ועסקים אשר בוחרים לקדם את איכות החיים בעיר באמצעות עשייה סביבתית וחברתית.
המתווה לקיימות שכונתית הנו מודל חדשני המבקש לחבר בין העשייה העירונית לעשייה האזרחית והעסקית. המתווה מציג עשרה ערוצי פעולה לקיימות שכונתית שמתבססים על בניית שותפות מתמשכת בין המוסדות העירוניים לבין התושבים.
כתבו וערכו
מרכז השל לקיימות – אורלי רונן ומורן סלקמון
עיריית תל אביב יפו – אוריאל בבצ'יק
ועדת היגוי
המשרד להגנת הסביבה – סיגלית רחמן
עיריית תל–אביב-יפו – אריק שוע
מרכז השל – ד”ר דיויד דוניץ
ארגון “רקמה” – רן רביב
