נאום גרטה טונברג בהפגנה מחוץ לוועידות האקלים COP26 בגלזגו
5 בנובמבר, 2021
תודה לכולכם שבאתם. איזה יום מעולה.
זה לא סוד שוועידת האקלים בגלזגו היא כישלון. זה אמור להיות ברור שאי אפשר לפתור משבר באותן שיטות שהביאו אותנו אליו מלכתחילה. עוד ועוד אנשים מתחילים להבין את זה. רבים שואלים את עצמם – מה עוד נדרש כדי שמקבלי ההחלטות יתעוררו?
אבל בואו נהיה ברורים: הם כבר ערים. הם יודעים בדיוק מה הם עושים. הם יודעים בדיוק אילו ערכים שלא יסולאו בפז הם מעלים קורבן, כדי שיוכלו להמשיך באסטרטגיית ה"עסקים כרגיל" שלהם.
המנהיגים שלנו לא "לא עושים דבר". הם באופן אקטיבי יוצרים פרצות, ומכינים תכניות עבודה שיטיבו עמם, כך שיוכלו להמשיך ולהרוויח מהשיטה ההרסנית הזו. המנהיגים בוחרים באופן אקטיבי להמשיך ולאפשר ניצול של בני-אדם ושל הטבע, כמו גם את ההרס של התנאים הנדרשים לקיום חיים, היום ובעתיד.
הוועידה הזו נהפכה לאירוע של יחסי ציבור, בו מנהיגים נושאים נאומים נהדרים, ומצהירים על יעדים נשגבים, בעוד מאחורי הקלעים הממשלות של מדינות "הצפון הגלובלי" עדיין מסרבות לנקוט באף לא צעד משמעותי אחד להתמודדות עם משבר האקלים. נראה כאילו המטרה העיקרית שלהם היא להילחם למען קיומו של הסטטוס-קוו.
ויש האומרים שהוועידה הזו הייתה וועידת האקלים המדירה ביותר עד כה. זו כבר לא וועידת אקלים, זהו פסטיבל גלובלי של 'גרין ווש'. שבועיים של חגיגת 'עסקים כרגיל' ו-'בלה בלה בלה'.
קולם של האנשים שהכי מושפעים ממשבר האקלים, מהאזורים הכי מושפעים, לא נשמע בוועידת האקלים בגלזגו, וקולם של הדורות הבאים מוטבע ב"גרין ווש", במילים ובהבטחות ריקות. אבל הנתונים אינם משקרים, ואנחנו יודעים שהמלכים שלנו ערומים. כדי לעמוד ביעדים שהוגדרו בהסכם פריז, וכך להקטין את הסיכוי להנעת תגובת שרשרת בלתי הרסנית ובלתי נשלטת, יש צורך לקצץ את הפליטות באופן דרסטי, ולהתמיד בכך שנה אחר שנה, בצורה שלא נראתה עד כה.
והיות ואין לנו את הפתרונות הטכנולוגיים המסוגלים לבדם לעשות משהו שאפילו מתקרב לכך, המשמעות היא שעלינו לשנות את החברה שלנו באופן יסודי. זו התוצאה המצערת של כישלונם המתמשך של המנהיגים שלנו להתמודד עם המשבר הזה. בקצב פליטות הפחמן הנוכחי שלנו, ובהינתן סך פליטות הפחמן עד כה, הסיכוי שלנו להימנע מהתחממות גלובלית של יותר מ-1.5 מעלות ייעלם, עד לסוף העשור.
אבל המשבר האקלימי והאקולוגי לא מתקיים בחלל ריק, כמובן. הוא קשור באופן ישיר למשברים אחרים ולעוולות קדומות יותר, כמו הקולוניאליזם ואף קודם לכן. זהו משבר שקשור באופן ישיר לעובדה שיש אנשים שרואים עצמם כשווים יותר מאחרים, ולכן יש להם, לדעתם, את הזכות לגנוב מאחרים, ולנצל אחרים, לגנוב את אדמתם ואת משאביהם. יהיה זה מאד נאיבי מצדנו לחשוב שנוכל לפתור את המשבר הזה בלי להתמודד עם שורשיו.
אבל על זה לא ידברו בוועידה. זה פשוט יותר מדי לא נעים. הרבה יותר קל להם פשוט להתעלם מהחוב ההיסטורי שיש למדינות הצפון הגלובלי כלפי האזורים והאנשים שיושפעו באופן החריף ביותר ממשבר האקלים. אז השאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו עכשיו היא על מה אנחנו נלחמים? האם אנחנו נלחמים על להציל את עצמנו ואת כדור הארץ או שאנחנו נלחמים כדי להמשיך בגישת 'עסקים כרגיל'.
מנהיגינו אומרים לנו שאפשר להשיג את שניהם. אך האמת הקשוחה היא שזה לא אפשרי, בפועל. האנשים בוועידה יכולים להמשיך לחיות בבועה שלהם, וליהנות מהפנטזיות שלהם על צמיחה מתמדת בעולם שמשאביו מתכלים; או לחלום על פתרון טכנולוגי שיופיע לפתע, משום מקום כביכול, ויפתור את המשבר כבמטה קסם. כל זאת כשהעולם עולה באש, ממש עולה באש, והאנשים בחזית סופגים את מרבית המחיר של משבר האקלים. הם יכולים להמשיך להתעלם מהשלכות מחדליהם, אבל ההיסטוריה תשפוט אותם בחומרה, ואנחנו לא נקבל זאת.
אנחנו לא צריכים עוד הבטחות רחוקות ולא מחייבות, אנחנו לא צריכים עוד מילים ריקות, אנחנו לא צריכים עוד התחייבויות המלאות בפרצות ומבוססות על נתונים חלקיים, תוך שהן מתעלמות מפליטות הפחמן עד כה ומאי הצדק האקלימי שהן יצרו. אבל זה כל מה שאנחנו מקבלים. ולא, זה לא רדיקלי להגיד את זה. הסתכלו על הישגיהם עד כה. היו להם 26 ועידות. היו להם עשורים של בלה בלה בלה, ולאן זה הוביל אותנו?
יותר ממחצית מהפליטות בהיסטוריה נעשו מאז שנת 1990, וכשליש מהן נעשו מאז 2005. כל זה בעוד התקשורת מדווחת על מה האנשים שבשלטון אומרים שיעשו, ולא על מה שהם עושים באמת. התקשורת נמנעת שוב ושוב מלדרוש ממקבלי ההחלטות לקחת אחריות על מחדליהם ומעשיהם. וזאת בזמן שהם ממשיכים לפתח את תעשיית הדלקים המזהמים, בזמן שהם ממשיכים לכרות פחם ולהקים תחנות כוח פחמיות חדשות, בזמן שהם מניחים צינורות נפט חדשים ומסרבים לעשות אף את המינימום הנדרש, כמו לקיים את ההבטחה שניתנה כבר לפני שנים, להקים קרנות למימון השיקום מהנזקים האקלימיים, הבטחה שמימושה נדרש לתמיכה במדינות הפגיעות ביותר, ושאחריותן למשבר היא הנמוכה ביותר. זו בושה!
יש מי שאומר שאנחנו רדיקליים מדי. אבל האמת היא שהם הרדיקליים. להילחם כדי להציל את המערכות האקולוגיות שאנו חיים בזכותן אינו רדיקלי כלל. מן הצד השני, להאמין שהאנושות עשויה לשרוד עולם בו הטמפרטורה גבוהה ב-2.7 או 3 מעלות צלזיוס היא לא סתם רדיקלית, היא פשוט טירוף!
כאן בחוץ אנחנו אומרים את האמת. מקבלי ההחלטות מפחדים מהאמת, כך אנו רואים בבירור. אך כל כמה שיתאמצו, הם לא יוכלו לברוח ממנה. הם לא יוכלו להתעלם מהקונצנזוס המדעי, ומעל לכל הם לא יוכלו להתעלם מאיתנו, מהציבור, שכולל גם את ילדיהם. הם לא יוכלו להתעלם מהזרמים שאנו מחוללים כאשר אנחנו מאמצים את כוחנו יחד.
נמאס מהבלה בלה בלה שלהם. המנהיגים שלנו לא מנהיגים אותנו. כך נראית מנהיגות! (מצביעה על הקהל).
תודה שהגעתם,
נתראה מחר בצעדה!
