הצעת מדיניות לממשלת ישראל: בחינת אדפטציה ומיטיגציה, אפריל 2015
מבוא:
אמנת האו"ם בדבר שינויי אקלים נחתמה בועידת כדור הארץ הראשונה בריו דה ז'נרו בשנת 1992, במטרה להניע את אומות העולם במאמץ משותף להפחתת פליטות גזי החממה ולהתמודדות עם שינויי האקלים. עיקר האחריות נפלה על המדינות המתועשות והמפותחות, שכן הן האחראיות במידה הרבה ביותר לפליטת גזי החממה. מדינת ישראל הצטרפה לאמנה בשנת 1998 וכיום חברות בה 196 מדינות. בועידה השנתית האחרונה של המדינות החתומות על האמנה שנערכה בפרו, הסכימו כל המדינות להתחייב למסגרת של הסכם רשמי, אשר ייחתם בוועידה הבאה שתתקיים בפריז בסוף 2015 . מסגרת ההסכם קבעה, כי כל מדינה תגבש את היעד הלאומי שלה להפחתת פליטות, ותמסור אותו למזכירות האו"ם עד אמצע 2015. דיווח זה יכלול בסיס נתונים, הנחות יסוד ומתודולוגיות לבחינת פוטנציאל ההפחתה, הרציונל לבחירת היעד שנקבע וכיו"ב. ההסכם החדש יכנס לתוקפו בשנת 2020, ויאחד את כל מדינות העולם במאמץ הגלובלי.
בוועידת קופנהאגן בשנת 2009 הכריזה ממשלת ישראל, כי עד שנת 2020 בכוונתה להפחית את פליטות גזי החממה שלה ב- 20 אחוזים ביחס לתרחיש "עסקים כרגיל". דו"ח שנערך באותה שנה על ידי חברת מקינזי, בהזמנת המשרד להגנת הסביבה העריך, כי עד שנת 2020 צפויות הפליטות של ישראל להגיע ל- 109 מיליון טון CO2 בשנה (לעומת 78 מיליון טון בשנת 2008). דו"ח של חברת א. חפץ שהוגש גם הוא למשרד העלה, כי מתוך פליטות גזי החממה בישראל (על-פי נתוני 2006) 64% הגיעו מסקטור האנרגיה, 19% מתחבורה, 10% מסקטור הפסולת, 4% מהתעשייה ו- 3% מהחקלאות.
שנה לאחר מכן, ב- 2010, אישרה הממשלה ואף תיקצבה את "התוכנית הלאומית להפחתת פליטות גזי חממה", שכל מרכיב בה נבחן ואושר בוועדה בינמשרדית ובאגף התקציבים. ואולם, במסגרת קיצוצי התקציב של שנת 2013, ולמרות מחאות מצד התאחדות התעשיינים, מרכז השלטון המקומי, משרדי ממשלה וארגוני הסביבה, הוקפאה התכנית לשלוש שנים. הפוטנציאל בתכנית, במידה והיתה מיושמת במלואה, היה להפחתה של כ- 16 מיליון טון CO2 עד שנת 2020 , ותועלות כספיות הגדולות פי 15 מההשקעה.
מסמך מדיניות האקלים 2015 של ארגוני הסביבה מתווה "מפת דרכים" למקבלי ההחלטות בישראל, וקורא לאימוץ מיידי של מדיניות רב-תחומית משולבת שתציב את ישראל בקו אחד עם מדינות OECD, בפעולה לנוכח שינויי האקלים. המסמך נכתב במשותף ע"י הארגונים החברים בקואליציית "דרכים לקיימות" של התנועה הסביבתית בישראל, והוא מתייחס הן לצעדים של בניית חוסן והסתגלות לשינויי האקלים ופגעיהם ("אדפטציה"), והן לצעדים שנועדו להפחית את פליטות גזי החממה ("מיטיגציה").
במסמך נכללות המלצות לשורת צעדים מעשיים ומדידים בשני מישורים אלה. כצעדים ראשונים בטווח המיידי דורשים ארגוני הסביבה מהממשלה להפשיר את התכנית הלאומית להפחתת פליטות ולתקצב אותה עוד בשנת התקציב הנוכחית; לאמץ תכנית לאומית רחבה בתחום של היערכות והסתגלות לשינויי אקלים; ולהשקיע בהתייעלות אנרגטית, בתחבורה ציבורית ובבניה ירוקה כאמצעים המתאימים לשני מישורי הפעילות גם יחד. אלו הם מהלכים משתלבים ומשלימים, וישראל כמדינה מפותחת צריכה לפעול כיתר מדינות העולם, בשני אפיקי פעולה אלו במקביל.
קרדיט:
המסמך נכתב בשיתוף ארגונים רבים בהובלת חיים וסביבה, קואליציית דרכים לקיימות וקרן היינריך בל.
עורכים: יריב נאור, לירון מעוז
הארגונים החברים בקואליציה:
** אדם טבע ודין ** אזרחים למען הסביבה בגליל ** בית הספר ללימודי הסביבה ע " ש פורטר, אוניברסיטת תל אביב ** במקום – מתכננים למען זכויות תכנון ** גרינפיס ים תיכון ** החברה להגנת הטבע ** חיים וסביבה – ארגון הגג של ארגוני הסביבה ** אקופיס המזרח התיכון ** ירושלים בת – קיימא ** ישראל בשביל אופניים ** מגמה ירוקה ** המועצה לבנייה ירוקה ** מרכז השל לקיימות ** הפורום הישראלי לאנרגיה ** הפורום למען תחבורה ציבורית ** צלול ** הקואליציה לבריאות הציבור ** הקואליציה לשיתוף הציבור בתכנון ** קיימא ** הרשת הירוקה ** רשת ערים בריאות ** שומרה לסביבה טובה ** שתי " ל ** תחבורה היום ומחר ** המועצה לישראל יפה ** העמותה לכלכלה בת קיימא ** הפורום הישראלי לתזונה בת קיימא ** איגוד ערים לאיכות סביבה – בקעת בית נטופה ** קליניקה לרגולציה סביבתית, הפקולטה למשפטים – בר אילן ** מרחב ** האגודה לצדק סביבתי בישראל **
