אתם עומדים יותר מדי זמן בפקקים? אתם חושבים שקשה לקנות דירה בישראל? אתם מודאגים מהקו האדום בכינרת? כל אלה הם רק הסימפטומים, תופעות לוואי לתהליך המואץ של גידול אוכלוסייה בישראל. נסו לדמיין מה יהיה המצב פה בעוד עשרים או שלושים שנה.
ישראל צומחת
כדי להבין על מה מדובר בואו נתבונן קצת על המספרים: ישראל צמחה ב 70 שנות קיומה יותר מפי 10, מ 806 אלף תושבים מקום המדינה ל 8.8 מיליון כיום. חושבים שאתם רואים הרבה יותר אנשים ברחוב? אתם צודקים! ומה צופן לנו העתיד? על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בעוד כ 30 שנים, בשנת 2048 ממש בחגיגות המאה למדינת ישראל האוכלוסייה כאן תמנה 15.2 מיליון, כמעט פי שניים תושבים מהיום.
צמצום המשאבים הזמינים
דמיינו איך תיראה המדינה שלנו בשנת 2048. דמיינו את כל מה שיש לנו פי שניים: בתים, בתי ספר, בתי החולים, ועוד. ברור שאנשים צריכים קורת גג, חינוך ובריאות אבל האם באמת הכרחי להכפיל כל דבר? האם עלינו למשל להכפיל את מספר הכבישים ומספר המכוניות כדי לשמור על רמת החיים? יש לנו מדינה קטנה, אם נמשיך להתנהג כפי שנהגנו עד כה, מה שיוכפל וישולש, יהיו הקשיים שלנו. אתם מסוגלים לדמיין איך יראו הפקקים בעוד שלושים שנה אם פשוט נכפיל את הקיים? כמה שעות נבלה בדרך לעבודה? האם יישאר לנו בכלל טבע? לאן נצא לבלות בחגים? ואיך תראה החקלאות שלנו? וכל זה עוד לפני שאנו לוקחים בחשבון את הקשיים הנובעים מכך שאנו חיים בתקופה של משבר אקלימי. שינויי האקלים צפויים להקטין את כמות המשקעים באזורנו. כבר כיום מדינת ישראל מתקשה להדביק את הגידול בביקוש ולפתח די תשתיות התפלה, אז אם חשבתם שפתרנו את בעיית המים של ישראל, הנה – רננה רז חזרה אלינו כדי להזכיר לנו שאנחנו בבעיה.
צריכים תכנית חדשה
גידול באוכלוסייה לצד ירידה במקורות המשאבים הזמינים מחייבים מציאת פתרונות יצירתיים. מדינת ישראל לא תוכל להמשיך להשתמש בכלים הקיימים בהם השתמשה עד כה. אנו חייבים לפתח תכנית חדשה שתאפשר לנו למצות את המשאבים הקיימים באופן יעיל בהרבה על מנת לשמר ואף לשפר את איכות חיינו.
ה"קיימות" היא הפתרון – מחשבים מסלול מחדש
הקיימות היא השקפת עולם העוסקת בשאלה כיצד בני אדם יכולים להמשיך ולשגשג לאורך זמן בדורנו ובדורות הבאים. הקיימות מלמדת אותנו לאמץ חשיבה ארוכת טווח ולמצוא פתרונות יצירתיים שיפתרו בעיות מן השורש.
בשנים האחרונות תחת המטריה הרעיונית של הקיימות החלו לצמוח מודלים כלכליים וחברתיים חדשניים. מדינות כמו גרמניה, צרפת, קוריאה, וסין משלבות את תפיסת הקיימות כקו מנחה במדיניות התכנון. גם האו"ם אימץ את תפיסת הקיימות כמסגרת כוללת להנחיות תכנון ופיתוח בינלאומי למדינות העולם, ומומחים מטעמו גיבשו 17 יעדים לפיתוח בר קיימא שיהוו קו מנחה לפיתוח מדינות העולם.
ערים כמו, פריז, ניו יורק, אמסטרדם וסיאול אימצו את תפיסת הקיימות כתפיסה אסטרטגית עירונית מארגנת. בערים חכמות עם תחבורה ציבורית מעולה, תמהיל נכון של עסקים, מגורים ומסחר, שילוב של טבע וחקלאות עירונית וערוצים מגוונים לחיי קהילה ותרבות, הצפיפות אינה חסרון כי אם יתרון.
כאשר חושבים קיימות גם התעשיה והמסחר לובשים צורה חדשה. כלכלה מעגלית וכלכלה משתפת משנים את המודלים העסקיים. למשל במקום למכור כמה שיותר מוצרים חברות מוכרות שירותים. חברת פיליפס לדוגמה מציעה לשדות תעופה לקנות שירותי תאורה. אמצעי התאורה נשארים בבעלות החברה והיא אחראית על תקינותם והפעלתם. כתוצאה מכך משתנה כל מבנה התמריצים: האינטרס של החברה הופך להיות ייצור מוצרים חסכוניים ומאד עמידים. המוצרים מעוצבים בצורה מודולרית המאפשרת להחליף רק את החלק שהתקלקל. ובסוף חייו המוצר חוזר לבית החרושת ומשמש כחומר גלם למוצרים חדשים.
ההזדמנות שלנו
לאורך 70 שנות קיומה של מדינת ישראל ידענו להפוך את האתגרים שלנו להזדמנות, בעיות ביטחון הובילו אותנו לפתח יכולות וטכנולוגיות מתקדמות, אתגרי המים הובילו אותנו לפתח חקלאות מדברית וידע שנמכרים בכל העולם. הצורך לחיות במדינה צפופה יכול להוביל אותנו לתכנן ערים שטוב לחיות בהן, לבנות מערכות הסעת המונים משוכללות, לפתח אנרגיות מתחדשות שיספקו לנו אנרגיה זולה ואויר נקי, להקים מרחבי תעסוקה מגוונים שיאפשרו לקרב את העבודה לבית, להצמיח חקלאות חכמה ומקיימת שתספק מזון בריא ובטחון תזונתי, ולפתח מערכות חינוך המתאימות לאתגרי המאה ה21.
האתגרים שמדינת ישראל צפויה להתמודד עימם יהיו נחלתם של כל מדינות העולם. ישראל, שצפויה להתמודד עם האתגרים הללו מוקדם יותר ממדינות מסוימות, יכולה לשמש מעבדה, בית גידול לפתרונות ורעיונות יצירתיים שיוכלו להוות מודל לחיקוי לעולם כולו.
אם נאמץ את גישת הקיימות כתפיסה מערכתית במוסדות השלטון, בכלכלה והתעשייה, בתקשורת, במערכת החינוך, במגזר החקלאי, בתשתיות ייצור האנרגיה, במשקי הבית ובכל מרכיבי החיים שלנו נוכל לחיות כאן בשגשוג ובאיכות גבוהה ולהיות בין נבחרת המדינות המובילות בעולם. אין לנו את הפריווילגיה להישאר אדישים ולחכות שמדינות אחרות יובילו את המהפכה הבאה ואנו נזדנב מאחור.
חלון ההזדמנות שלנו הולך ונסגר. אנחנו נקבע איך יראה העתיד.