לפתיחת המסמך

לורם איפסום דולור סיט אמט

אנרגיה אופטימית

מאירה הנסון היא חוקרת ורכזת הערכה במרכז השל לקיימות. היא חוקרת, כותבת, עורכת ומרצה על קיימות מזה יותר מעשרים שנה. יש לה עניין מיוחד בהיבטים חברתיים ופוליטיים של בעיות סביבתיות, כלכלה מקומית מקיימת, החיבור בין קיימות לקידום בריאות ופרוייקטים היוצרים ידע רלוונטי לעשייה חברתית. בוגרת תכנית העמיתים של מרכז השל. מלמדת קורס על סביבה וקיימות בבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטה העברית.
50

זו הפעם הראשונה בתולדות האנושות שאנו מבצעים טרנספורמציה בתחום האנרגיה באופן מכוון. היו טרנספורמציות בסדר גודל דומה ואף גדול יותר ב-6,000 השנים האחרונות, אולם מה שהניע אותם הוא פיתוח טכנולוגיה או גילוי של משאב חדש, כפי שקרה במהפכה התעשייתית שהונעה על-ידי פחם.

לטרנספורמציה של משק האנרגיה יש כיוון ברור ויעד, שנקבע בהסכם פריז, להגיע לניטרליות פחמנית עד 2050. היא גם רב-ממדית באופייה: אנו נוטים להתמקד בממד הסביבתי שלה, אך יש להם גם ממדים חברתיים, כלכליים ופוליטיים.

פיגרס מתייחסת ל-7 ממדים:

  1. המעבר לאנרגיה מתחדשת משבשת את האופן בו אנחנו מתייחסים לאנרגיה ולמדיניות אנרגיה. אנרגיה מתחדשת יותר גמישה וניתנת להתאמה מדלקים פוסיליים – והרבה יותר זולה. היא גם נמצאת בכל מקום וחסרת מגבלות דבר היוצר הקשר מאד שונה מאשר דלקים פוסיליים שהם סופיים ומוגבלים.

  2. ביזור הייצור של אנרגיה מתחדשת מאפשר העמקה של הגישה לאנרגיה. במציאות בה ניתן להתקין פאנל סולארי או גריד קטן בכל מקום אנחנו מתקרבים לעולם שבו כל אדם יוכל לייצר אנרגיה. זה משנה את הפרדיגמה והופך אנרגיה לנגישה עבור 1.3 מיליארד אנשים בעולם שחיים ללא גישה לחשמל ( כמו גם ל-50% מהנשים בעולם שעדיין מבשלות על אש פתוחה).

  3. הפחתת הערך של הדלקים הפוסיליים ובפרט של פחם. פחם הוא נכס רעיל, שמאבד מערכו, כך לדוגמה, בשנה האחרונה סגרו יותר תחנות פחם משאישרו חדשות. כמו שפעם חברת Kodak שלטה בתחום הפוטוגרפיה ואז באה המצלמה הדיגיטלית ושינתה את השוק תוך עשור, כך קורה עכשיו עם פחם, שפעם היה קשה לדמיין את העולם בלעדיו.

  4. הפיכת האנרגיה ללא חומרית. בעתיד לא רחוק הרעיון שאנרגיה מיוצרת ממשהו שנחצב מהקרקע, שונע למרחקים ונשרף תוך זיהום של אויר ומים יהיה זיכרון של משהו שפג מהעולם – בדומה לאופן שהטלפון הסלולארי עשה דה-מטיריאליזציה למצלמות, מכשירי הקלטה, ציוד להשמעת מוסיקה ועוד.

  5. דיגיטליזציה של מערכות אנרגיה. טכנולוגיה דיגיטלית מאפשרת לנו לשפר יעילות ולייצר קיבולת לפי דרישה. שוק האנרגיה הולך ונבנה לפי הצרכים של הצרכן (כמו שקרה בתחום הבריאות והבנקאות). דלקים פוסיליים מיוצרים לפי צרכים של היצרן והם לא מתאימים למודל החדש.

  6. דמוקרטיזציה של אנרגיה. כמה מהקונפליקטים בדורות האחרונים היו סביב מקורות דלקים פוסילים או הנתיבים לשינוע שלהם? אנרגיה שהיא מתחדשת (לא במחסור) וניתנת לייצור במקום לפי דרישה יוצרת מציאות יותר דמוקרטית.

  7. התרה של הגיאו-פוליטיקה. כאן משגרת פיגרס מסר ספציפי לישראל: איך זה הגיוני שמדינה תלויה כמעט לגמרי בייבוא של דלקים פוסיליים, שמיוצרים על-ידי מדינות עוינות לה או כאלה שיכולות מחר בבוקר להחליט שהן לא מוכרות יותר, וזאת בעוד שיש לנו שמש ושטחי מדבר גדולים ויכולת טכנית וטכנולוגית לעבור למתחדשות?

שבעת הממדים הללו (באנגלית שבעה Ds: Disruptive, Deepen, Devalue, Dematerialize, Digitalize, Democratize and Disentangle) מוסיפים ממדים חברתיים, כלכליים ופוליטיים למעבר לאנרגיות מתחדשות.

בסופו של דבר, המסר המרכזי של פיגרס עולה בקנה אחד עם גישת 'האופטימית העיקשת' שלה למשבר האקלים: שינוי אקלים הוא איום ויש דחיפות. אך באותה עת האנושות החלה ליצור את הפתרונות ודרך הטרנספורמציה לאנרגיה מתחדשת אפשר גם להשיג שינוי חברתי, כלכלי ופוליטי. שינוי המבטיח כי הדרך להתמודד עם שינוי אקלים תהיה עמידה סביבתית, יציבה כלכלית, הוגנת חברתית ונעוצה בפוליטיקה שנעשית בדרכי שלום.

* מבוסס על הרצאה של כריסטינה פיגרס בערב הפתיחה של הועידה השנתית למדע וסביבה ב-2019.

מעניין? שתפו:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email

תכנים נוספים שעשויים לעניין אותך