השבת בישראל נתפסת כבעיה, כשדה קרב בין חופש הפרט לבין כפייה דתית, בין "החירות" לבין "החרוט" (על הלוחות, כלשון המדרש). אך מה היה קורה לו היינו רואים בשבת לא מטרד, אלא הזדמנות, פתרון בפני עצמה?
אנו, פעילי סביבה וחברה, לא רואים בחברה מתועשת צרכנית את השיא הבלתי מעורער של ההישג האנושי,ובצבירת הון ורכוש חזות הכל. השבת — יום חפשי מפעילות כלכלית מסחרית — עשויה להוות "משאב התנגדות" כנגד תרבות החומרנית השלטת, וביקורת חריפה על המחירים הסביבתיים והנפשיים של תרבות הצריכה והגלובליזציה הכלכלית, ועל הצטנפות האופקים הנפשיים שלנו בחברה זו. כדברי אברהם יהושע השל, השבת היא רעיון "מלא תקווה לקידום רוח האדם".
אנו מציעים הסתכלות אחרת על מוסד השבת בחברה הישראלית, והסדר חדש לגבי תחבורה ומסחר שיקדם ויחזק כלכלה מקומית, חיי הקהילה, וצדק חברתי.
מראה מקום:
מרכז השל, לקראת קיימות בישראל: השבת כדוגמה וכמשאב – נייר עמדה, 2003.
