בצל משבר האקלים ועם אופטימיות מפוקחת – הגיגים ממפגש 20 שנה לתוכנית עמיתי הסביבה
אורלי פלד, מחזור א (1999 – 2000)
ההזמנה לכנס 20 שנה לתוכנית "עמיתי הסביבה" תפסה אותי באמצע מסע אישי ומקצועי שאני עדין בתוכו, סביב השאלה איך בפעם הבאה כאשר מכון מחקר חברתי מוביל ומשפיע יישאל "מה התוכניות של המכון בנוגע למשבר האקלים"? התשובה שלו לא תהיה: "משבר האקלים? אין בישראל משבר אקלים, והתרומה של ישראל למשבר בטלה בששים, אז מה זה קשור לעשייה של המכון?" ואחרי מחשבה נוספת שלא יענה- "טוב, נכון, משבר האקלים חמור, אבל ארגוני הסביבה עושים עבודה מצוינת- אין להם צורך בנו".
במחשבותיי עניתי נסערת בטון של חירום, בקול דק וצפצפני מהרגיל ובמהירות דיבור גבוהה למדי לנציג אותו מכון: תתעורר!
איך אתה לא רואה? אנחנו במעבר בין עידנים! החיים כפי שהכרנו אותם עד כה עומדים להשתנות. עידן ההולוקן הסתיים!! אנחנו בעידן חדש- האנתרופוקן (אנתרופוס – אדם, קן- חדש). הרי אתה מכיר את ההולוקן – העידן הגאולוגי ששייך לתור הרביעון (שמקובל להתחיל אותו בסוף תקופת הקרח האחרונה – לפני 11,700 שנים). זהו העידן שעיצב את החיים המוכרים, ובו בזכות התנאים הנוחים של מזג אוויר, מים טובים לשתייה, קרקע פורייה ועוד אנו חיים. כל ההיסטוריה המתועדת של המין האנושי נכנסת אליו. אבל ייתכן שמה שאתה פחות מבין זה את העוצמה חסרת התקדים של השפעת פעילות האדם על החיים על פני האדמה במאות האחרונות. אולי בשל כך החמצת את העובדה שבפועל כבר התחלנו בעידן חדש- האנתרופוקן – העידן בו השפעת האדם על כדור הארץ הנה חסרת תקדים. תקשיב לפעמון המצלצל. תקשיב לגרטה: כל מה שהכרנו עד כה עומד להשתנות! עכשיו זה הזמן לפעול, כי אנחנו נמצאים ברגע מכונן! בין לבין. העולם הישן שאתה מכיר עומד להיעלם. עולם חדש ובלתי מוכר – עוד לא נולד אך מתחיל להתעצב. אם לא נפעל להתערב בעיצוב אותו עולם חדש השקפת העולם החברתית הדואגת לדמוקרטיה, צדק, שיוויון, גיוון ועוד עשויה להיפגע.
תתעורר לכל הרוחות!!
אבל שתקתי.
התאפקתי.
הרי מה הטעם לפנות אליו כך?
אני דוברת שפה זרה, לא מובנת, שיכולה אף להיתפס כמוזרה במקרה הטוב והזויה במקרה הפחות טוב.
נזכרתי גם במה שלמדתי בשנים האחרונות, וביתר שאת עם פרוץ מגיפת הקורונה: לחיות במעבר בין לבין ,עם פנים לעתיד לא ברור ומאיים על כל מה שמוכר לנו, הנו אתגר לא פשוט רגשית, קוגניטיבית ומנטאלית. עבור רבים זה מייצר קושי אמיתי ,דיס-אוריינטציה, חרדה ולפעמים אף תחושת אשמה.
יש גם מי שחושש מאותן "מפלצות" האוהבות להרים את ראשן בזמן של אי וודאות עמוקה ולנצל זאת להשלטת משטר כוחני שנלחם ברעיון הדמוקרטי ומדכא עמים, קבוצות זהות , א.נשים.
עבור רבים התגובה האינסטינקטיבית היא לגרור את ההבנות הללו לקובץ ה"הכחשה" הטמון בכל אחד ואחת מאיתנו. אחרים היא מדרבנת לפעולה.
שותקת ומהורהרת ומלאת תחושת דחיפות יצאתי מהפגישה ההיא.
כאופטימיסטית מפוקחת הבנתי שאני צריכה להרחיב את המסע שלי למציאת הסיפור שעוזר לגשר בין המציאות ההולכת ומתהווה לבין הקושי לתפוס את השינוי המתהווה.
למזלי, ימים ספורים אחר כך השתתפתי בוובינר ציבורי עם פרופ' נועם חומסקי על הגרין ניו דיל. בקולו הרך והסמכותי הוא חזר על אמירתו הידועה: "אופטימיזם זאת אסטרטגיה ליצירת עתיד טוב יותר. מכיוון שאם אתה לא מאמין שהעתיד יהיה טוב יותר, סביר להניח שלא תוכל לפעול כדי לקחת אחריות על יצירת עתיד טוב יותר" (תרגום חופשי).
יום אחרי פניתי לאיש הכי אופטימי מפוקח שאני מכירה- עמיתי וחברי הטוב מהמחזור הראשון של תוכנית עמיתי הסביבה שבמקרה גם חבר צוות מרכז השל – דיויד. ביקשתי בשמי ובשם הארגון שלי (שתיל) את עזרת מרכז השל במסע הלמידה והחקירה. מסע שאנו מנהלים כעת.
ואז הגיעה ההזמנה למפגש בוגרי התוכנית.
מלאת סקרנות והתרגשות הגעתי למפגש, בחיפוש אחרי תובנות ופיצוחי מציאות.
מרכז השל עבורי הוא הבית לחשיבה על אתגרים בגישה אופטימית מפוקחת, בית שמסייע באופן יוצא דופן לחבר מילים ומחשבות לרעיונות שאיתם ניתן לספר סיפור יותר מובן ולפעול באופן יותר ממוקד.
כבר בדרך בגין, עבור בשולי גן החשמל ניתן היה להרגיש את האווירה התוססת שיצאה מאברהם הוסטל. עשרות עמיתים ועמיתות מ 20 מחזורים נפגשו אחרי זמן רב מאוד שבו לא התקיימו כאלו מפגשים. כמובן שאפקט הקורונה והיציאה ממגבלות על מפגשים גדולים תרמה לשמחה.
מהמפגש יצאתי עם מספר תובנות שאני לוקחת איתי להמשך מסע החקירה ובמרכזן:
- 1. אמון ושיתוף.
יצאתי מהמפגש מוקסמת מההובלה של ה power woman של המרכז- תמרה ורוני המובילות את מרכז השל בהנהגה נשית משותפת יחד עם מיקי היו"רית.
גישת הניהול מעוררת ההשראה שלהן- ניהול מבוסס אמון, ניכרה במפגש. מילים גבוהות כמו "דמוקרטיזציה עמוקה, שיתוף, יצירתיות" ירדו אל הקרקע אל גובה העיניים.
יכולתי להרגיש את המרחב שהן יוצרות עבור הצוות וקהילת השל. מרחב המאפשר לקבל את ההחלטות הנכונות עבור הגשמת חזון מרכז השל והקהילה שלו. התבוננתי באומץ שלהן לשחרר שליטה מתוך אמון בצוות ובקהילה.
מעל לכול יכולתי להרגיש את הניצוץ שנדלק מחדש על ידי הצוות הנשי המוביל ביחד עם הצוות הוותיק והחדש. ניצוץ המגביר את אור המגדלור של מרכז השל. אור שאיתו אני מרגישה בטוחה יותר לנווט במימיי אי הוודאות.
צילום: יניב ברמן
- 2. מילים, שפה, סיפור.
בפאנל המרתק בו לקחו חלק 2 בוגרי מחזור א- דוב ונגה, ראשת השבט- ליה ובהנחיה המדויקת של מיקי היו"רית החדשה, נשאלה השאלה המתבקשת- מה התוכנית תרמה לך?
לצד הכרה והוקרה באנשי הצוות – אילון שוורץ מייסד ומנכ"ל, אורלי רותם רונן סגניתו ולימים מנהלת המרכז, ג'רמי וליה רכזי התוכנית, התשובות עסקו בעיקר בתחושת הבדידות הרעיונית לפני התוכנית בהעדר מרחב לחשיבה אחרת, כזו שמתרגמת את השינויים המתרחשים בסביבה לרעיון, תפיסה, סיפור – מבוססי מדע ותיאוריות.
למזלנו התוכנית נפתחה בזמן בו ג'רמי היה בשיא ליקוט חומרי קריאה ותרגום חלקם הגדול עבור מקראה שהחלה להתגבש – "מקום למחשבה". כך זכינו להעשיר את עצמנו בשפע של רעיונות מהעולם שלא הכרנו לפני והתחלנו לייצר ולהשתמש במילון מושגים חדש.
המילה "קיימות" נולדה התוך כדי התוכנית, וזכינו ללוות את ההורים המאושרים בתהליך בחירת השם. בסוף התוכנית יצאנו גם עם ביטוי וכלי חדש- "טביעת רגל אקולוגית". שנה אחרי סיום התוכנית מדף הספרים החל להתעשר בפרסומים חדשניים מבית מרכז השל ושותפים- המקראה המדוברת, סימני חיים, 3 ספרונים במסגרת סדרה של הוצאת בבל- סביבה ישראלית ועוד.
לקראת סוף התוכנית התבקשנו לכתוב מאמר לחוברת מסכמת של התוכנית.
"מקום שבאמת טוב לחיות בו. האם ויתרנו על החלום הזה? האם אנחנו זוכרים כמה רענן, יפה וחדש, כמה מלא פליאה והתרגשות יכול העולם שלנו להיות? האם אנחנו יכולים לעצור את מירוץ ההרס של הארץ היחידה שיש לנו לעבדה ולשמרה? העולם אכן איננו מוזיאון. בכדי להתקדם אנחנו פועלים בתוכו. אבל האם אנחנו זוכרים לעשות זאת באהבה וברגישות? האם אנחנו נוגעים ומשנים תוך כדי דאגה?"
כך נפתח הטקסט המשותף של מחזור א של עמיתי הסביבה בחוברת "מקום שטוב לחיות בו" במבוא הפותח- "החיים הראויים".
בפרספקטיבה של 20 שנה אני קוראת ובראשי אני שומעת מוסיקת מדיטציה נעימה. מילים רכות ומלטפות. מילים שפונות אל הרגש והאמפטיה ודרכן מנסות להניע לפעולה. מילים המשקפות את תחושת העדר הדחיפות שהרגשנו. צורך ללמוד, להיחשף למידע וידע לא מוכרים, לתקף, להיות בטוחים.
אבל עכשיו כאשר חלון ההזדמנויות כה צר, איך לספר את הסיפור? איזו מוזיקה נשמע? כיצד נפעל?
המחשבות על כך מובילות אותי לנקודה השלישית והאחרונה.
- 3. מעבר צודק.
בפאנל דוב, נגה, ליה ומיקי התמקדו בחלק ניכר בדברים שלהם במה שמתחיל להיות מובן יותר ויותר- יש צורך בפעילות של מרכז השל והקהילה שלה לחזק את מה שכבר נעשה ולהוסיף עוד קומות של עבודה בזירת המדיניות. כניסתה של חברת הכנסת מיקי חיימוביץ כיו"ר מרכז השל מסמן כיוון חדש זה.
דוב מציע למקד את העשייה ב"מעבר צודק", מאחר והמטרה המשותפת של המין האנושי די ברורה ומשותפת לרוב.
מכיון ש"מעבר צודק" (Just Transition) בא לידי ביטוי מרכזי באימוץ מדיניות של מדינות לבצע מעבר למשק מבוסס אנרגיות מתחדשות, חובתנו לוודא שבעת מעבר זה של המשק – אף אחד לא נשאר מאחור, ושכל האזרחים ייהנו מפירות המעבר.
לשם כך נדרש מאמץ משותף של "אנשים פשוטים" עם בעלי תפקיד בדרג קבלת ההחלטות ובדרג הביצועי והפוליטי. זה לצד המשך שינוי אורחות החיים של האינדבידואלים והנכחת מציאות סביבתית אחרת על ידי א.נשים וקהילות.
אחת ההבטחות הגדולות בימינו זה אימוץ עקרונות הגרין ניו דיל על ידי ממשל ביידן בארה"ב. למרות שפורמלית מדיניות זאת לא נקראת כך. זוהי הצלחה של סנטור קשיש מוורמונט וסנטורית צעירה ודעתנית מניו יורק במילותיו של דוב (הרואים את עצמם כמי שמהם וכמי שהם מייצגים- "אנשים פשוטים"). בנחישות והתעקשות לא לעגל פינות הצליחו השניים והתנועה שהקימו להשפיע על התזוזה לקראת יצירת מעבר צודק יותר בין התקופות.
על מנת להגדיל את הסיכויים להצליח על מעבר צודק, כדאי לשים לב לעקרונות שליה, נגה,דוב ומיקי הציעו:
- להגדיל את הסינרגיות בעשייה
- לפעול מלכתחילה בשיתופי פעולה מגוונים
- להיות מבוססי מ/ידע מדעי בטענות ולצורך כך לבנות חוזה חדש בין מדע לחברה
- להבין את האקוסיסטם בו אנו פועלים, להבין את נקודות ההתערבות המערכת ולדעת מתי והיכן ללחוץ בבת אחת על כל נקודות ההתערבות
- לצרף כמה שיותר צעירים
- להיפרד מרעיון השוק החופשי והאופטימיזם הטכנולוגי ולתעל את הכוחות הכלכליים והטכנולוגיים הקיימים והעתידיים לעשייה למען ניהול מעבר צודק בין העידנים
- להרחיב את הדימיון הפוליטי
על מנת לעשות זאת נדרש לספר סיפור חדש. סיפור שמייצר הבנה שהשינוי שאנו כבר נמצאים בתוכו פוגש או יפגוש כל אחד ואחת מאיתנו וישפיע באופן ישיר על החיים שלנו.
הסיפור שאנו צריכים להציע צריך להכיל לצד תחושת הדחיפות לפעול ,גם תחושת אחריות על תהליך צודק, מתוך הבנה שבידינו לגרום לכך שבתוך המעבר הזה נרגיש בחיים שלנו השפעה חיובית ונקטוף את פירותיה.
